(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי הפעולות הצבאיות של ישראל בגדה המערבית בעקבות החטיפה וההרג של שלושת הנערים עלו לכדי ענישה קולקטיבית. הפעולות הצבאיות כללו שימוש בלתי חוקי בכוח, מעצרים שרירותיים והריסה בלתי חוקית של בתים. במהלך פשיטות על ערים, מחנות פליטים וכפרים פלסטיניים כוחות ישראליים ירו והרגו לפחות חמישה פלסטינים ועצרו לפחות 104 בני אדם מבלי להגיש נגדם כתבי אישום.
הצבא אומר כי הפעולות בוצעו בתגובה לחטיפה ונועדו להחליש את חמאס, אולם היקף המעצרים השרירותיים, השימוש הבלתי חוקי בכוח, הרס הרכוש, לרבות הריסת בתים, והפשיטות על בתים ומשרדי תקשורת מעורר חששות בדבר ענישה קולקטיבית. ארגון Human Rights Watch חקר שניים ממקרי הירי הקטלני ומצא כי אף שהיו צעירים שיידו אבנים, אין כל ראיות לכך שלחיילים או לאנשים אחרים נשקפה סכנה חיים מידית מהקרבנות או מאדם כלשהו שהיה בקו הירי שלהם.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "החיפוש של ישראל אחר האחראים לחטיפה ולהרג המזעזעים של אזרחיה אינו יכול להצדיק הרג בלתי חוקי של אזרחים, הרס רכוש ומעצר של מאות פלסטינים ללא הליך הוגן בסיסי. יש להביא את האחראים להרג הילדים לדין, אולם ענישה המונית ללא משפט רק גורמת אי-צדק נוסף".
ארגון Human Rights Watch אמר בנוסף על כוחות הביטחון של ישראל לנקוט את כל האמצעים האפשריים כדי למנוע פעולות תגמול. בדיווחים בתקשורת נאמר כי בהפגנות שהתקיימו בירושלים ב-1 ביולי 2014 משתתפים צעקו "מוות לערבים" ותקפו כמה תושבים פלסטינים. כמו כן דווח כי ב-30 ביוני מתנחלים ישראלים דרסו, בשתי תקריות נפרדות, גבר פלסטיני בן 28 בסמוך לחברון וילדה פלסטינית בת 9 בסמוך לבית לחם שבגדה המערבית. זאת, זמן קצר לאחר שכוחות ישראליים מצאו את גופותיהם של הנערים שנחטפו. ב-2 ביולי נמסר בדיווחים בתקשורת כי תוקפים אלמונים חטפו את מוחמד אבו ח'דייר, בן 17, נער פלסטיני ממחנה הפליטים שועפאט שבמזרח ירושלים, וכי מאוחר יותר באותו יום נמצאה ביער ירושלים גופת נער, ככל הנראה זו של אבו ח'דייר. הרשויות הישראליות מסרו כי הן חוקרות את המקרה.
בדיווחים בתקשורת נמסר כי כוחות ישראליים מצאו את גופות הנערים מצפון לחברון, בגדה המערבית. ארגון Human Rights Watch גינה את חטיפתם והריגתם של הנערים הישראלים ב-12 ביוני 2014 בסמוך להתנחלויות ישראליות בגדה המערבית. אין זה ברור איזה, אם בכלל, מהארגונים הפלסטיניים החמושים שטענו בנפרד לאחריות לחטיפה אחראי לה ולהרג הנערים. הרשויות הישראליות פרסמו ב-26 ביוני את שמותיהם של שני חשודים פלסטינים שלדבריהן טרם נתפסו וקשורים לארגון חמאס. עם זאת, מדיווחים שונים עולה כי ייתכן שהקשר של האחראים למעשי ההרג עם חמאס קלוש. חמאס הכחיש כי הוא אחראי למעשים.
ב-30 ביוני כוחות ישראליים פינו מבתיהן את משפחות שני החשודים בחברון ופוצצו בבתים מטענים. על-פי דיווחים בתקשורת ותצלומים, פיצוץ המטענים הסב נזק רב לבתים והשחית רהיטים ורכוש אחר. נגד איש מהחשודים לא הוגש כתב אישום, והם לא נשפטו.
הצבא הישראלי השתמש בחומרי נפץ גם כדי להרוס ב-2 ביולי 2014 את ביתו של זיאד עוואד, פלסטיני שהואשם בהריגת איש כוחות הביטחון הישראליים, ברוך מזרחי, בגדה המערבית בשנת 2013. עד ראייה אמר לארגון Human Rights Watch כי בבית גרו אשתו של עוואד, ארבעת ילדיהם ושני קרובי משפחה נוספים. ב-30 ביוני דחה בג"ץ עתירה שהגישה הארגון הישראלי לזכוית האדם "המוקד להגנת הפרט" נגד ההריסה, ופסק כי הריסת בתים כענישה היא צורה חוקית של "הרתעה" על-פי תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, שישראל שילבה בחוקיה. הריסת בתים כענישה פוגעת באנשים בגלל שבן משפחתם נאשם בביצוע פשע. הריסה כזו היא ענישה קולקטיבית, שאמנת ג'נבה הרביעית אוסרת עליה בכל נסיבות שהן.
לדברי הארגון הפלסטיני לזכויות האסירים א-דמיר, כוחות ישראליים עצרו מאז ה-12 ביוני 2014 כ-700 פלסטינים והם מחזיקים נכון לעתה לפחות 450 מהם. חלקם נעצרו במהלך פשיטות ישראליות נרחבות ובמקרים אחרים נעצרו אנשים הידועים כתומכים או מנהיגים של מפלגת הרפורמה והשינוי של חמאס, שזכתה בבחירות הפלסטיניות בשנת 2006. ארגון א-דמיר דיווח כי מערכת המשפט של הצבא הישראלי אישרה את דבר "מעצרם המנהלי" של לפחות 150 מהעצורים ובימים הקרובים צפויים כתבי אישום או צווי מעצר מנהליים לעצירים האחרים. צווי מעצר מנהלי מאפשרים לצבא הישראלי לעצור פלסטינים לתקופות של שישה חודשים, שאותן ניתן להאריך ללא הגבלה, ללא כתב אישום או משפט, בעת שנשללת מהם הזכות לראות את הראיות נגדם או לערער עליהן.
ישראל מחזיקה כעת כ-350 "עצירים מנהליים" פלסטינים, המספר הגדול ביותר מאז שנת 2009. לדברי ארגון Human Rights Watch על ישראל להעמיד את העצורים לדין בגין עבירות פליליות מוכרות או לשחררם.
לדברי ויטסון, "השלכתם של מאות אנשים לכלא וההוראה להחזיק יותר מ-150 מהם במעצר תוך שלילת זכויותיהם הבסיסיות ביותר להליך הוגן היא הפרה בוטה של החוק. אם הרשויות הישראליות מאשימות אדם כלשהו בחטיפה ובהרג של הנערים עליהן להגיש נגדו כתב אישום ולשפוט אותם, אבל אסור להן להחזיק אנשים אחרים במעצר תוך זלזול בשלטון החוק".
אחד ממקרי הירי שחקר ארגון Human Rights Watch היה ירי של כוחות ישראליים בחזהו של אחמד סמאדעה, בן 20, במחנה הפליטים ג'לזון ב-17 ביוני 2014 בשעה 02:15 בלילה. תושבים במחנה אמרו לארגון Human Rights Watch כי כוחות ישראליים נכנסו למחנה הפליטים וירו כדורי מתכת מצופים גומי ותחמושת חיה על צעירים שהפגינו ויידו אבנים בעת שהכוחות התקרבו.
ארגון Human Rights Watch ראיין בנפרד שני עדיי ראייה, שאחד מהם היה עם אחמד סמאדעה בעת האירוע והשני היה בבניין אחר המשקיף על זירת האירוע. שני העדים אמרו כי סמאדעה לא יידה אבנים וכי הוא היה על גג בניין בעת שנורה. דובר מטעם הצבא הישראלי אמר לכלי התקשורת כי סמאדעה נורה לאחר שהשליך לבנה על חיילים ישראלים. אף שאין בידי ארגון Human Rights Watch לקבוע האם סמדעה ואנשים אחרים שהיו על הגג איתו יידו אבנים בעת האירוע, אין כל ראיות לכך שלכוחות ישראליים נשקפה סכנת חיים כלשהי. עדיי ראייה אמרו לארגון Human Rights Watch שחלק מהכוח הישראלי התמקם מאחורי חומת בטון וחלקו האחר עמד מעבר לפינת הרחוב ביחס לבניין שעל גגו עמד סמאדעה, ולכן אין זה סביר כי נשקפה להם סכנת חיים מידית. אחד מעדיי הראייה אמר שראה את החייל הישראלי שירה שסמאדעה ירי חי וכי החייל עמד מאחורי חומת בטון במרחק של כ-30 מטרים.
במקרה אחר של ירי, כוחות ישראליים נכנסו בפשיטה דומה למחנה הפליטים קלנדיה ב-20 ביוני וירו ירי קטלני בראשו של מוסטפא אסלאן, בן 21. אסלאן נורה כאשר עלה לגג ביתו כדי לבדוק האם הכוחות גורמים נזק למכוניתו של אביו, כך לדברי אחד מעדיי הראייה לירי ושני אנשים נוספים שסייעו להוריד את אסלאן למטה לאחר שנפגע. צעירים במחנה יידו אבנים על הכוחות, שירו כדורי מתכת מצופים גומי ותחמושת חיה. אולם, לדברי עדיי ראייה, אסלאן לא יידה אבנים ונורה כמעט מיד לאחר שעלה על הגג. אסלאן מת מפגיעת הירי בראשו ב-25 ביוני.
לדברי עדי ראייה בשני המקרים כוחות ישראליים סירבו תחילה לאפשר לתושבי המחנה ולבני משפחתם של הנפגעים לצאת מבתיהם כדי להביאם לטיפול רפואי, ככל הנראה ללא הצדקה.
על-פי דיווחים בכלי התקשורת ותחקירים שקיימו הארגון הפלסטיני לזכויות האדם "אל-חאק" ומשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים, וכן על סמך מידע ראשוני שאסף ארגון Human Rights Watch, כוחות ישראליים ירו והרגו גם את מחמוד דודין, בן 15, ב-20 ביוני בעיירה דורא שבדרום הגדה המערבית ואת אחמד ח'אלד, בן 27, במחנה הפליטים אל-עין הסמוך לעיר שכם בגדה המערבית ב-22 ביוני. מחמוד טריפי, בן 31, נורה ונהרג ברמאללה בשעות הבוקר המוקדמות של ה-22 ביוני, כאשר כוחות ישראליים נכחו באזור.
על-פי דיווחים כוחות ישראליים ירו למוות ביוסף אבו זאר'ר, בן 18, ב-30 ביוני, במהלך עימותים עם תושבים פלסטינים בג'נין. בנתיחה שנערכה בגופתו של סאקר אבו אל-חסן, בן 17, מקהילת חמאמת אל-מאלח בבקעת הירדן עולה כי הוא נהרג מפגיעת קליע ב-21 ביוני, בנסיבות לא ברורות; בדיווחים ראשוניים בתקשורת נמסר כי הוא דרך על מוקש. לפי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים נכון ל-23 ביוני, כוחות ישראליים פצעו בירי תחמושת חיה 23 פלסטינים נוספים מאז ה-12 ביוני, בין השאר במהלך עימותים במחנות פליטים.
הוראות הפתיחה באש של הצבא הישראלי מגבילות בקפדנות את השימוש בכוח קטלני למצבים של סכנת חיים, כפי שמחייב המשפט הבינלאומי במצבים כאלה. אולם ניסיון העבר מלמד שלרוב, הפרת ההוראות בידי כוחות ישראליים אינה מובילה לענישה. ארגון Human Rights Watch תיעד שימוש חוזר ונשנה של כוחות ישראליים בכוח מופרז, לרבות כוח קטלני ובלתי חוקי, נגד פלסטינים שמהם לא נשקפה כל סכנת חיים מידית. המקרה האחרון מסוג זה אירע כאשר כוחות ישראליים ירו תחמושת חיה והרגו שני נערים פלסטינים ב-15 במאי.
הארגון הישראלי לזכויות האדם בצלם תיעד החל משנת 2005 ועד ראשית 2013 לפחות 46 מקרים שבהם כוחות ישראליים הרגו פלסטינים בגדה המערבית "מירי אש חיה על מיידי אבנים". לפי נתוני בצלם, מאז חודש ספטמבר 2000 כוחות ישראליים הרגו יותר מ-3,000 פלסטינים שלא השתתפו בלחימה. אולם לדברי ארגון נוסף לזכויות האדם, "יש דין", מערכת המשפט הצבאית הרשיעה רק שישה חיילים ישראליים בהרג בלתי חוקי של פלסטינים, ועונש המאסר הארוך ביותר שנפסק לחייל בגין הרג כזה היה של שבעה וחצי חודשים.
ארגון Human Rights Watch קרא לפלסטין לפנות לבית הדין הפלילי הבינלאומי בבקשה להחיל עליה את סמכות השיפוט שלו, כדי להרתיע את כל הצדדים מביצוע פשעים בינלאומיים חמורים.
לדברי ויטסון, "פעם אחר פעם כוחות ישראליים יורים תחמושת חיה מרובי סער על פלסטינים החמושים באבנים או שאינם חמושים כלל. כיוון שהצבא אינו טורח לאכוף את הוראותיו שלו על חיילים אלה או על המפקדים הנותנים להם הוראות, הגיע הזמן שפלסטין תפנה לבית המשפט הפלילי הבינלאומי".
מעצרים המוניים וכליאה
הצבא הישראלי עוצר פלסטינים מכוח צווי מעצר מנהליים לתקופות של שישה חודשים, שאותן ניתן להאריך ללא הגבלה, ללא כתב אישום או משפט. הצבא שולל מהעצורים את הזכות לראות את הראיות נגדם או לערער עליהן. ישראל טוענת כי אם תאפשר לפלסטינים העצורים לערער על הראיות נגדם הדבר יסכן מודיעים פלסטיניים, אולם לדברי ארגון Human Rights Watch אין בטיעון זה כדי להצדיק את ההפרות החמורות של הזכות להליך הוגן הכרוכות במעצרים אלה.
המשפט הבינלאומי מתיר אמנם שימוש מוגבל במעצר מנהלי במצבי חירום, לצרכים ביטחוניים חיוניים. אולם, הפרקטיקה הישראלית של שימוש במעצר מנהלי מבלי לכבד את זכות היסוד להליך הוגן עולה לכדי מעצר שרירותי. השימוש הגורף של ישראל במעצר מנהלי בשבועות האחרונים מצביע על מדיניות בלתי חוקית של ענישה קולקטיבית ולא על מדיניות מעצר שהותאמה במיוחד למקרים שבהם הדבר חיוני לחלוטין.
פשיטות על משרדי תקשורת
לפי דיווחים של כלי תקשורת ושל הארגון הפלסטיני לזכויות האדם "המרכז הפלסטיני לחירויות תקשורת", כוחות ישראליים פשוט ב-18 ביוני 2014 על משרדי החברה הפלסטינית לשירותי תקשורת "טרנסמדיה" בחברון ובשכם וכן על מטה החברה ברמאללה. על-פי הדיווחים הכוחות החרימו ציוד בערך כולל של כמיליון דולר ארה"ב, ולמעשה כפו על החברה להפסיק את פעולתה.
ב-22 ביוני פשטו כוחות ישראליים על הבניין המרכזי של "פלמדיה", חברה אחרת לשירותי תקשורת, ברמאללה, ובין היתר על משרד ששכרה במבנה רשת החדשות הרוסית RT. רשתRT וכלי תקשורת אחרים דיווחו כי הכוחות הסבו נזק לציוד ולמסמכים. רשת RT ציטטה דובר של הצבא הישראלי שהצהיר כי היעד לפשיטה היה חברת "פלמדיה" מכיוון שהיא "מספקת שירותים לטלוויזיית אל-אקצא, המשדרת תכנים של תעמולה והסתה". אולם, על-פי דיווחים "טרנסמדיה" ולא "פלמדיה" היא שסיפקה שירותי תקשורת לטלוויזיית אל-אקצא. בתגובה לשאלות של רשת RT הצהיר הצבא הישראלי לאחר מכן כי היעד לפשיטה היה "תחנת אל-קודס" אשר לדברי הצבא "משמשת לעידוד התגייסות, מעשי טרור וגיוס כספים עבור חמאס". אולם, על-פי הדיווח של רשת RT, הכוחות הישראליים לא נכנסו במהלך הפשיטה למשרדי "אל-קודס" בבניין "פלמדיה".
סגירת חברות לתקשורת רק משום שהן מספקות שירותים לארגונים פוליטיים יריבים מפרה את חופש הביטוי. גורמים ישראליים רשמיים מסוימים טענו כי "טלוויזיית אל-אקצא" משדרת "הסתה" נגד אזרחים ישראלים. אולם על-פי דיווחים בתקשורת, כוחות ישראליים לא מסרו לאף אחת מחברות התקשורת לפני הפשיטות והחרמת הציוד צו המבוסס על ראיות לכך שהן מלאו לכאורה תפקיד כלשהו בתמיכה בהסתה לאלימות. בהיעדר ראיות כאלה, על הכוחות הישראליים להשיב לאלתר את הציוד שהוחרם ולפצות את בעלי החברות על הנזק שנגרם להן במהלך הפשיטות.
מאז ה-12 ביוני הצבא הישראלי ביצע 1,600 פשיטות וחיפושים בבתים ובעסקים פלסטיניים ובאתרים אחרים, לרבות ארגוני צדקה אסלאמיים הקשורים לטענת הצבא לחמאס. כך לפי הצהרות של הצבא, דיווחים בתקשורת ודיווחים של ארגונים לזכויות האדם ושל משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים.
הריגתו של אחמד סמאדעה
בין 16 ל-17 ביוני, ב-1:00 בלילה, נכנסו מאות מאנשי כוחות הביטחון הישראליים למחנה הפליטים ג'לזון, שמצפון לרמאללה, בגדה המערבית, ופלשו בכוח לבתי פלסטינים, כפי שעולה מדבריהם של עדי ראייה לארגון Human Rights Watch. העדים אמרו שהחיילים ירו כדורי פלדה מצופים גומי, גז מדמיע וכדורים חיים וזרקו רימוני הלם על צעירים מהמחנה שיידו עליהם אבנים. לדברי עדים, בסביבות 2:15 בלילה ירו כוחות ישראליים בסמאדעה בחזהו, בשעה שהשקיף על העימותים מגג ביתו של חבר.
ארגון Human Rights Watch בחן תצלומים של נתיחת גופתו, וניכר בהם פצע כניסה קטן בחלק הימני-עליון של חזהו וכן נראו בתצלומים שריטות על רגליו. הנתיחה בוצעה על-ידי המכון הפלסטיני לרפואה משפטית באבו דיס, בקרבת ירושלים, ובמהלכה חולץ מגופו של סמאדעה קליע חי התואם תחמושת סטנדרטית בקוטר 5.56 מ"מ של רובה סער. לא היו דיווחים כלשהם על ירי פלסטיני במהלך האירוע, והצבא הישראלי לא טען שכוחותיו נחשפו לירי.
דובר מטעם הצבא הישראלי אמר לכלי תקשורת שסמאדעה נורה לאחר שזרק לבנה על חיילים ישראלים. על-פי דבריהם של כל העדים, אף כי כמה בני נוער יידו אבנים, סמאדעה ואחרים שהיו אתו על הגג לא עשו זאת.
נ', תושב ג'לזון שהיה חברו של סמאדעה, אמר לארגון Human Rights Watch:
צפינו [במונדיאל] בטלוויזיה ואחמד לא היה יכול לחזור הביתה כי הצבא נכנס למחנה. היו מאות על גבי מאות של חיילים. אז לקחתי אותו לגג מטעמי ביטחון. הוא לבש מכנסיים קצרים ונעל כפכפים. כשראינו חיילים נכנסים לבניין, עברנו לגג אחר, אז קפצנו לגג שבו ירו בו. כשהוא נהרג, הוא עמד ליד קצה הגג. זה הדף אותו אחורה בערך מטר. ואז הוא נפל והתחלתי לגרור אותו. הוא הקיא דם.
החבר אמר שהיום ההוא היה יומו הראשון של סמאדעה בעבודה חדשה בקניון פלאזה.
ב-23 ביוני ביקר ארגון Human Rights Watch בזירת האירוע ובחן שובל דם על הגג שתאם את תיאורו של נ'. ארגון Human Rights Watch אף בחן סרטוני וידאו שצולמו על-ידי תושבי המחנה באמצעות מכשירי טלפון ובהם נראה סמאדעה מדמם, ככל הנראה כשהוא מחוסר הכרה, לאחר שנ' ואחרים עזרו לגרור אותו במורד סולם מהגג לתוך הבניין.
פ', תושב ג'לזון שצפה במתרחש מחלון בניין אחר במרחק של כשמונים מטר, אמר שראה חייל ישראלי יורה בסמאדעה ברובה סער מעמדה הנמצאת מאחורי חומת בטון ובסמוך לחנות בת קומה אחת במעלה הכביש ביחס לבניין שעל גגו שהה סמאדעה. "החיילים ספגו הרבה אבנים, אבל הבחורים על הגג לא סיכנו את החייל הזה – הם לא זרקו שום דבר ואפילו לא הבחינו בו", אמר פ'.
סמאדעה היה אדם גדול ממדים, והקבוצה על הגג הורידה אותו בקושי רב באמצעות סולם לביתם של מ', בת 59, בעלה וילדיהם, ואז הורידו אותו במדרגות לכביש גישה פרטי קטן הסגור בשער. מ' סיפרה לארגון Human Rights Watch:
ישבנו בחדר שלי עם הילדים. שמענו המון אדם על הגג וחשבנו שאולי אלה חיילים אבל אז הבחורים ירדו ואמרו שאחד מהם נפצע. הורדנו אותו לכניסה ויצאתי להזעיק עזרה – כאישה הייתה פחות סכנה שהם יירו עליי. הם סירבו וזרקו עלינו רימוני הלם. עדיין היו עימותים באזור בין הנערים לבין החיילים, אבל דיברתי עם חיילים שהיו במרחק של עשרה מטרים בלבד. אז נ' ניגש ודיבר אתם כי הוא יודע קצת עברית, אבל הם עדיין סירבו.
לפי עדותו של נ', אחרי שהחיילים סירבו לאפשר להם לעזוב הוא קרא לאמבולנס. על-פי יומן השיחות בטלפון הנייד שלו, השיחה יצאה ב-2:40 לפנות בוקר. על-פי רישומי המרכז הרפואי של רמאללה, שנמצא במרחק של כשישה ק"מ מדרום לג'לזון, אנשי הצוות קלטו את סמאדעה ב-3:26 לפנות בוקר. לא עלה בידי ארגון Human Rights Watch לברר בוודאות האם כוחות ישראליים עיכבו את כניסת האמבולנס למחנה או את הגעתו לסמאדעה.
המשפט ההומניטארי הבינלאומי מחייב צבא כובש להקל על הגשת טיפול רפואי לכל אדם שנפצע בפעולות צבא בדיחוי מועט ככל שניתן ואוסר על ביצוע התקפות מכוונות על אזרחים. כל המבצע התקפות כאלה מתוך כוונה פלילית נושא באחריות לפשעי מלחמה.
תושבים במחנה ג'לזון אמרו שהכוחות הישראליים נכנסו ל-12 עד 15 בתים בלילה ההוא, והרסו רכוש ללא הצדקה. באחד המקרים, בבית הנמצא מעבר לפינת הרחוב ביחס לגג שבו נורה סמאדעה, מ' הראתה לארגון Human Rights Watch תמונות של ביתה המבולגן לאחר שהכוחות הישראליים נכנסו אליו: "כשהם דפקו בדלת פתחתי כדי שהם לא יפוצצו את הדלת כדי לפרוץ אותה. נכנסו הרבה חיילים והפכו את הכול, שברו את המיטות שלנו, שולחנות טואלט, זגוגיות, שידות, ואפילו זרקו על הרצפה את האוכל ואת כל התבלינים".
הריגתו של מוסטפא אסלאן
בין 19 ל-20 ביוני, ב-1:30 בלילה, נכנסו כמה מאות מאנשי כוחות הביטחון הישראליים למחנה הפליטים קלנדיה ופלשו לכמה מבתי התושבים. לדברי תושבים, בעימותים שפרצו בעקבות זאת עם צעירים מיידי אבנים השתמשו הכוחות הישראליים בכדורי גומי, גז מדמיע ואש חיה.
בסביבות השעה 2:15 לפנות בוקר הכוחות הישראליים ירו בראשו של אסלאן בן ה-21, בשעה שעלה לגג בית משפחתו כדי לבדוק מה מצבה של מכונית המשפחה, שחנתה ברחוב למטה, לאחר ששמע רעשים שהצביעו על כך שהיא ניזוקה, כפי שעולה מדברי עדים לארגון Human Rights Watch.
ז', קרוב משפחה בן 23, סיפר:
היינו בבית ושמענו מישהו פוגע במכונית של אבא שלנו, שחנתה בחוץ, אז מוסטפא ואני עלינו לגג לבדוק. הוא הציץ מעבר לצד ומיד נורה. בדיוק אחרי שעלינו. זה נכנס לתוך המצח שלו ויצא מהחלק האחורי של הראש. זה הדף אותו אחורה והתחלתי לצרוח וגררתי אותו למדרגות. רק שנינו היינו שם למעלה, לא אף אחד אחר. לא ידענו שחיילים כבר היו בכל מקום.
חזית הבניין פונה לכביש הראשי העובר ממזרח למערב דרך מחנה קלנדיה. ז' סיפר שעמד במרחק של כשני מטרים מאחורי אסלאן בזמן הירי וכי ראה קבוצה של חיילים ישראלים לאורך קיר בסמטה במאונך לכביש הראשי, בצד שמנגד. "לא יכולתי לראות כמה הם היו, אבל הם עמדו בשורה זה אחרי זה", סיפר ז'. "זה המקום שממנו בוצע הירי".
לא עלה בידו של ארגון Human Rights Watch לאשר את מיקום היורה. עם זאת, ניתן לקבוע כי אם עמד חייל במיקום שז' הצביע עליו, במרחק של 30 עד 40 מטר, הרי שהיה לו קו ירי פנוי. קליע חי שהיה נורה מעלה מהסמטה לכיוון הגג היה תואם לפציעת הראש של אסלאן, שקליע חדר למצחו ויצא מחלקו האחורי העליון של ראשו, לפי תיאור שנמסר לארגון Human Rights Watch בידי אנשי צוות רפואי במרכז הרפואי של רמאללה.
ק' בת ה-19, קרובת משפחתו בקשרי נישואין של אסלאן, סיפרה שהיא ישבה אתו בסלון המשפחה שבקומה השנייה של הבניין, והלכה בעקבותיו ובעקבות ז' בשעה שעלו לגג. אז, לדבריה, היא שמעה את ז' צועק. ק' סיפרה לארגון Human Rights Watch:
הם בדיוק עלו לשם. הוא היה בפיג'מה. הלכתי לכיוון המדרגות ואז, פתאום, הוא כבר היה פצוע. לא היה לו זמן לעשות כלום לחיילים לפני שהוא נורה, וממילא הוא לא היה עושה שום דבר כזה. הוא היה מתאגרף אלוף בפלסטין, והוא התאמן לקריירה כזאת. הוא אף פעם לא השתתף בעימותים.
ארגון Human Rights Watch בחן תמונות של אסלאן מתאגרף ושל שתי מדליות שבהן זכה כמתאגרף.
ת', בן ה-20, קרוב משפחה אחר שגר בקומה הראשונה, סייע להוריד את אסלאן מהגג. "אבא שלי צעק, 'מישהו נפצע'! לא ידעתי מי אבל רצתי למעלה. ראיתי את מוסטפא שוכב שם ליד חדר המדרגות ושאלתי אותו 'אתה ער'? אבל הוא לא זז ולא ענה". בביקור שערך במקום ב-23 ביוני בחן ארגון Human Rights Watch שובל דם על הגג שתאם לדיווחי העדים.
שלושת קרובי משפחתו של אסלאן סיפרו לארגון Human Rights Watch שכוחות ישראליים סירבו במשך זמן מה לאפשר להם לקחת אותו לקבל טיפול רפואי. לדברי ק', "כל הנשים בבית יצאו והתחילו לצעוק ואז נשים בשכונה התחילו גם הן לצעוק, והחיילים נאלצו לסגת ולאפשר לנו לקחת אותו".
המשפחה הסיעה את אסלאן לאורך הכביש הראשי של המחנה לכיוון מערב, לצומת הראשי, ואמבולנס לקח אותו משם לבית החולים הראשי של רמאללה. רישומי בית החולים מצביעים על כך שאסלאן נקלט במרכז הרפואי של רמאללה, במרחק של כשישה ק"מ מצפון למחנה הפליטים קלנדיה, בשעה 2:49 לפנות בוקר. הצבא הישראלי הסכים לבקשה פלסטינית רשמית להעביר את אסלאן לקבלת טיפול רפואי בבית החולים הישראלי הדסה עין כרם, שממערב לירושלים, ושם הוא מת מפצעיו ב-25 ביוני.
תושבים אחרים במחנה קלנדיה סיפרו לארגון Human Rights Watch שכוחות ישראליים גם פשטו על בתים במהלך הלילה והרסו רכוש, ואף ביצעו ירי חי במהלך עימותים עם נערים שיידו אבנים. לדברי עדים, כשעה וחצי מאוחר יותר ירו כוחות ישראליים ירי חי במחמוד מאזן שחאדה בן ה-18 שחי בסמיכות לבית משפחת אסלאן, והכדור חדר לירכו הימנית.
ארגון Human Rights Watch לא חקר את נסיבות הירי, אך לא היו דיווחים כלשהם או טענות מצד הצבא הישראלי שפלסטיני כלשהו ירה על כוחות ישראליים. הקליע, שעדיין שקוע באגן הירכיים של שחאדה, קרע את צינור השפכה וסדק את ירכו ואת אגן הירכיים שלו, כפי שעולה מדיווחי רופאים בבית החולים של רמאללה שבו הוא מטופל. שחאדה אושפז למשך שלושה ימים בטיפול נמרץ.
