במשפטים הצבאיים שמנהל הצבא הישראלי – אחד מסימני ההיכר הבולטים של הכיבוש בן 50 השנה – שיעור ההרשעה הוא כמעט 100% והם רחוקים מאוד מעמידה בסטנדרטים כלשהם של צדק. לאחרונה נכחתי בדיון במשפטם של פעילי זכויות האדם הפלסטיניים עיסא עמרו ופריד אל-אטרש, המתנהל באותו אופן מוכר היטב.
ההאשמות נגד השניים נוגעות להפגנה שהתקיימה בפברואר 2016. עמרו, המייסד והמתאם העיקרי של תנועת "צעירים נגד ההתנחלויות" ואל-אטרש, ראש האגף הדרומי של הנציבות הפלסטינית לזכויות האדם, גוף מפקח הפועל מכוח החוק הפלסטיני, הואשמו ב"נטילת חלק במשמרת ללא רישיון", "כניסה לאזור מוגבל", "הסתה" ו"הפרעה לחייל". הרשויות הישראליות נוקטות מה שהגדירו בשנת 2013 מומחים של האו"ם כ"דפוס של הטרדה" הנמשך שנים רבות וכולל מעצרים חוזרים ונשנים של עמרו, שכרגע תלויים ועומדים נגדו 14 סעיפי אישום הקשורים לפעילותו הלא אלימה.
המפגינים דרשו כי הרשויות הישראליות יפתחו מחדש את רחוב א-שוהדאא בחברון, עורק תנועה מרכזי בעיר שבו אוכף הצבא הישראלי הגבלות חמורות על תנועת 40 אלף תושביה הפלסטינים של העיר כדי להגן על 500 מתנחלים ישראלים הגרים באזור. ההגבלות הישראליות, הכוללות יותר מ-100 חסימות פיזיות ברחבי חברון, 18 מהן מחסומים המאוישים באופן קבוע, הפכו את רחוב א-שוהדאא מרחוב תוסס של חנויות וקונים פלסטיניים לעיר רפאים של ממש, הזרועה חלונות מנופצים וכתובות גרפיטי.
בדיון המשפטי, שהתקיים ב-9 ביולי, מסרו שני חיילים שביצעו פעולות שיטור בהפגנה עדויות רצופות סתירות שנראה כי אין בהן כדי לבסס את טענות הממשלה על התנהלותם של עמרו ואל-אטרש.
ממקום מושבי בבית המשפט, לא יכולתי להימנע מההרגשה שעמרו ואל-אטרש עומדים לדין על ניסיונם להחזיר לעירם תחושת נורמליות כלשהי ועל פעילותם נגד האפליה הישראלית המושרשת היטב וחולשת על חיי היום יום שלהם מאז נולדו. הכיבוש, מעצם טבעו, משבש את החיים הנורמליים בשם הביטחון, אך דיני הכיבוש חזו שיבוש זה כמצב חריג וזמני. אולם בשנה ה-51 לכיבוש, הנמשך כבר שני שלישים מימיה של מדינת ישראל, ממשיכה המדינה להעמיד לדין פלסטינים בגין סעיפי אישום הקשורים למימוש לא אלים של חופש הביטוי, ולצמצם את מרחב הפעולה של פעילי זכויות אדם.
כפי שאמרה עורכת הדין גבי לסקי מהארגון הישראלי "הקרן למגיני זכויות אדם", פרקליטתם של עיסא עמרו ואל-אטרש: "נראה שכתב האישום וההליך המשפטי הם דרכו של הכיבוש להשתיק מחאה לא אלימה, הקוראות בדרכי שלום לפתיחת רחוב א-שוהדאא בחברון, על-ידי הפיכת מעשיהם לעבירות פליליות".
