|
המלחמה בין ישראל לחיזבאללה בלבנון, ניצחון חמאס בבחירות לרשות המחוקקת הפלשתינית והקמתה של ממשלה חדשה, וחידוש העימות האלים בעזה היו מהמרכזיים באירועי 2006.
מלחמה בין ישראל לחיזבאללההמלחמה בלבנון בין 12 ביולי ל-14 באוגוסט הותירה יותר מ-1100 הרוגים לבנוניים, רובם אזרחים, יותר מ-4000 פצועים, וכמיליון עקורים. כשליש מהנפגעים וההרוגים היו ילדים. בישראל, התקפות חסרות-הבחנה של רקטות חיזבאללה הרגו 39 אזרחים ופצעו מאות.
צבא הגנה לישראל (צה"ל) הפר באופן חוזר ונשנה את דיני המלחמה במהלך מעשי האיבה, בכך שנכשל בהבחנה בין לוחמים לבין אזרחים. צה"ל טוען ששיעור האזרחים הגבוה מבין ההרוגים נבע מכך שחיזבאללה החביא כלי נשק ולוחמים בתוך כפרים וערים, ואולם, התקפות צה"ל שגרמו לרוב ההרוגים האזרחיים התרחשו בעת שאין ראיות לכך שלוחמי חיזבאללה או נשק היו באזור. אמנם במקרים מסוימים צה"ל הזהיר אזרחים מראש שעליהם לעזוב אזורים שעלולים להיות יעד להתקפה, אבל אזהרות כאלה אינן פוטרות צד ללחימה מהחובה לתקוף אך ורק לוחמים. תושבים רבים בדרום לבנון נותרו מאחור למרות האזהרות מחמת גילם המתקדם, או בגלל מצב בריאותי רעוע, אחריות למשק חי וגידולים חקלאיים, חוסר-יכולת לשלם את מחירי המוניות המאמירים תמורת הפינוי, או בשל הפחד שיהפכו לקורבן נוסף של התקפות צה"ל על הכבישים. כתוצאה מכך, להתקפות חסרות ההבחנה של צה"ל היו תוצאות הרסניות עבור אזרחים.
השימוש הנרחב שישראל עשתה בפצצות מצרר גם הוא ממשיך לעורר דאגה. להערכת האומות המאוחדות (האו"ם) ישראל ירתה ללבנון פצצות מצרר שהכילו בין 2.6 ל-4 מליון "פצצונות" שהותירו עד מיליון נפלים מסוכנים ואשר—בעת הכתיבה—גרמו ליותר מ-20 הרוגים ו-100 פציעות, רבות מהן פציעות חמורות. על פי האו"ם, ישראל כיסתה חלקים נרחבים בדרום לבנון בכ-90 אחוזים מפצצונות אלה בשלושת הימים האחרונים לפני הפסקת האש.
חיזבאללה מצדו שיגר אלפי רקטות לערים, יישובים, וכפרים בצפון ישראל, והשתמש במגוון של רקטות קרקע-קרקע בלתי מונחות. רקטות אלה הרגו 39 אזרחים ישראלים ופצעו מאות. חיזבאללה מילא חלק מרקטות אלה ביותר מ-4,000 כדוריות מתכת נגד-אדם שמתפזרות עם הפגיעה, ושגרמו לרבים ממקרי המוות ומהפגיעות בקרב אזרחים. חיזבאללה גם ירה רקטות מצרר מתוצרת סין, שכל אחת מהן מכילה 39 פצצונות בנוסף לכדוריות מתכת קטלניות. לפחות 113 רקטות מצרר כאלה נחתו בישראל וגרמו למותו של אדם אחד ולפציעתם של 12 בני אדם נוספים, על פי גורמי משטרה ישראליים. הרקטות גם גרמו לנזק לבתיהם של אזרחים, לעסקים, לסביבה, ולכלכלה. בעוד שנראה כי חיזבאללה כיוון חלק מהרקטות שלו אל עבר מטרות צבאיות, ובכמה מקרים אף פגע בהן, רבות מהרקטות פגעו באזורים אזרחיים, הרחק מכל מטרה צבאית ברורה. התקפות כאלה—שהן לכל הפחות התקפות חסרות הבחנה על אזורים אזרחיים ובמקרה הגרוע התקפות מכוונות נגד אזרחים—מפרות את דיני המלחמה.
ניצחון חמאס בבחירות
בינואר הגוש הפרלמנטרי "שינוי ורפורמה" של חמאס זכה בניצחון בלתי-צפוי במערכת הבחירות השנייה לרשות המחוקקת הפלשתינית, כשנציגיו נבחרו ל-74 מתוך 132 מושבים (שהם 56 אחוזים). במארס חמאס הרכיב ממשלה חדשה, ואיסמאעיל הנייה מונה לראש הממשלה.
ישראל ומעצמות מערביות מרכזיות, שכוללות את חמאס ברשימת ארגוני הטרור שלהן, הגיבו לניצחון חמאס בבחירות בחרם על הממשלה, ניתוק קשרים דיפלומטיים, ומניעת העברת כספי המסים של הרשות הפלשתינית (במקרה של ישראל) והפסקת מימון התורמים הבינלאומיים (במקרה של מדינות המערב) שבסך הכל מהווים כ-75 אחוזים מתקציב הרשות הפלשתינית.
פעולות אלה גרמו למשבר פוליטי וכלכלי חריף בשטחים הכבושים, שנמשך בעת כתיבת שורות אלה. ממארס והלאה, הרשות הפלשתינית לא הייתה מסוגלת לשלם משכורות לכ-165 אלף עובדיה, משכורות שמהן מתקיימים כרבע מכלל הפלשתינאים. שיעור העוני והתלות בסיוע מזון גדלו באופן חד. מכיוון שישראל המשיכה לשלוט למעשה ובאופן מתמשך בתחומים רבים של החיים ברצועת עזה, כולל בתנועה לתוך הרצועה וממנה ובעקבות כך גם בכלכלה, נשמרה אחריותה ככוח כובש על-פי אמנת ז'נבה הרביעית להבטיח שלאוכלוסיה הכבושה יש גישה למזון ותרופות ושצרכיה הבסיסיים בתחומי הבריאות, הביטחון, והחינוך יסופקו.
העימות הצבאי שהתחדש בעזה החריף את המשבר לאחר שארגון פלשתיני חמוש חטף את החייל הישראלי רב-טוראי גלעד שליט ב-25 ביוני. במבצע שמטרתו המוצהרת הייתה שחרור שליט ומניעת התקפות קסאם גוברות מצפון עזה (ראו "הרשות הפלשתינית" להלן) ישראל הפציצה את תחנת הכוח היחידה של עזה שסיפקה 45 אחוזים מהחשמל בעזה, ביצעה כמה פלישות צבאיות לתוך הרצועה, וניהלה מבצע רחב היקף של ירי ארטילרי לצפון עזה. נכון לכתיבת שורות אלה, התקפות ארטילריה—שלעתים קרובות היו חסרות הבחנה ובלתי מידתיות—הרגו 53 פלשתינאים ב-2006, כולם אזרחים, וגרמו נזק חמור לבתי מגורים, שדות, וחממות.
נכון לאוקטובר, מספר הפלשתינאים שנהרגו ב-2006 על ידי כוחות הביטחון הישראליים הגיע ל-449, לפחות מחצית מהם לא השתתפו בלחימה בעת מותם. נתון זה מעלה חששות כבדים בנוגע להגנה על אזרחים. הכישלון המתמשך של צה"ל לחקור את רוב מקרי המוות ביסס תרבות של חסינות בצבא ומנע מהקורבנות מענה הולם.
הרשויות בישראל הרחיבו את ההגבלות—שהיו מקיפות ולרוב שרירותיות—על חופש התנועה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. נכון ל-1 באוגוסט, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומאניטאריים (OCHA) דיווח על 540 חסימות פיזיות לעומת 376 באותה העת ב-2005. הסגר בעזה היה הדוק יותר מבכל זמן אחר מאז פרוץ האינתיפאדה בשנת 2000: המעבר הבינלאומי ברפיח, מעבר ארז ומעברים אחרים לתוך ישראל שמיועדים להעברת סחורות נסגרו לגמרי או שנפתחו רק באופן בלתי-סדיר, והיו לכך תוצאות הרסניות ליבוא והיצוא מעזה. החל מ-25 ביוני 2006 ישראל אסרה על דייגים פלשתינאים לדוג מהחוף, ובכך השפיעה על פרנסתם של 35 אלף בני אדם שתלויים במגזר הדיג, ומנעה דגים מאוכלוסיית עזה.
ב-2006 ישראל הצהירה בפומבי לראשונה שתוואי חומת ההפרדה—שלטענת ישראל נבנית כדי למנוע התקפות של ארגונים פלשתיניים חמושים בתוך ישראל—משקף גם שאיפות רשמיות לגבול חדש. כיום 85 אחוזים מתוואי הגדר עוברים בתוך הגדה המערבית, והיה אם החומה תהפוך לגבול קבוע, המשמעות תהיה סיפוח של כ-10 אחוזים מהגדה המערבית, שכוללים כמעט את כל ההתנחלויות העיקריות בגדה—שכולן בלתי-חוקיות על פי אמנת ז'נווה הרביעית—בנוסף לחלק מהאדמה החקלאית הפלשתינית הפורייה ביותר ולמקורות מים מרכזיים. בית הדין הבינלאומי לצדק גינה את בניית החומה בתוך השטחים הכבושים. ישראל גם המשיכה להרחיב התנחלויות ב-2006 ולא פירקה את רוב 105 "המאחזים הלא-חוקיים" (התנחלויות שאינן מורשות על ידי הממשלה) למרות הבטחות לעשות זאת. אלימות של מתנחלים נגד פלשתינאים ורכושם המשיכה להתרחש, והם נהנו מחסינות כמעט מוחלטת מעונש.
מדינת ישראל המשיכה ליישם שורה של חוקים ונהלים שמפלים לרעה על בסיס של מוצא אתני או לאומי. ביוני בית הדין הישראלי הגבוה לצדק (בג"צ) השאיר על כנה חקיקה של הכנסת שמונעת מפלשתינאים מהשטחים הכבושים שנשואים לאזרחים ישראלים (רובם ערבים-פלשתינאים ישראליים) איחוד עם בן או בת הזוג שלהם בישראל, חוץ מאשר בקטגוריות גיל מסוימות. מאז 2002 ישראל הקפיאה את איחוד המשפחות והכריחה זוגות נשואים וילדיהם לבחור בין חיים בנפרד לבין שהייה בישראל שלא כחוק. המדינה גם אסרה על כניסת סטודנטים פלשתינאים מהשטחים שמעוניינים ללמוד בבתי ספר ובאוניברסיטאות ישראליות, והחלה לסרב לתת אשרות כניסה לאזרחים זרים, רבים מהם ממוצא פלשתיני, שגרים, עובדים, ומגדלים את משפחותיהם בשטחים מזה שנים רבות.
הרשות הפלשתינית
למרות שהנשיא מחמוד עבאס מהפתח נשאר בתפקידו כנשיא הרשות הפלשתינית (רש"פ), המתחים בין פתח לחמאס גברו השנה. בעת הכתיבה, השיחות בין המפלגות על הקמת "ממשלת אחדות לאומית" נמשכו, אבל המצב הביטחוני הפנימי התדרדר באופן קיצוני. תומכי כל אחת מהמפלגות וכוחות הביטחון שלהן התעמתו ברחובות הערים, והרגו ופצעו עוברי אורח. בשתי יממות קטלניות במיוחד ב-1-2 באוקטובר, 11 בני אדם נהרגו ורבים נפצעו במהלך עימותים והפגנות. עלייה משמעותית ניכרה גם בעימותים בין חברי חמולות חמושים.
ארגונים פלשתיניים חמושים המשיכו לירות רקטות קסאם לא-מונחות מתוצרת ביתית מעזה אל אזורים אזרחיים בישראל ב-2006, וגרמו לכמה פציעות קשות בקרב אזרחים, ובעת כתיבת שורות אלה, לשני הרוגים. התקפות אלה, שכוונו נגד אזרחים או היו חסרות הבחנה בהשפעתן, הן בלתי-חוקיות על פי המשפט ההומאניטארי הבינלאומי. הרשות לא התאמצה כלל, או שלא עשתה מאמצים מספקים, לרסן התקפות אלה. ביוני ארגונים פלשתיניים חמושים חטפו והרגו מתנחל ישראלי בגדה המערבית וחטפו את רב"ט שליט, שבעת הכתיבה עדיין מוחזק כבן ערובה תוך הפרת דיני המלחמה.
מספר המחבלים המתאבדים הפלשתינאים שכיוונו התקפות נגד אזרחים בישראל ב-2006 היה נמוך מבכל זמן אחר מאז תחילת האינתיפאדה בשנת 2000, אך התקפות אלה נמשכו. הג'יהאד האסלאמי ביצע פיגוע התאבדות קטלני בתל אביב באפריל 2006 שהרג 11 ישראלים. קבוצות חמושות גם ביצעו כמה התקפות בשטחים והרגו שבעה ישראלים. ארגון Human Rights Watch הצביע שוב ושוב על כך שאין כל הצדקה בשום נסיבות כלשהן להתקפות על אזרחים, שמפרות את העקרונות הבסיסיים ביותר של זכויות האדם הבינלאומיות ושל המשפט ההומניטארי. כמו בשנים הקודמות, הרש"פ כשלה בנקיטת צעדים החלטיים למעצרם של אלה שהורו וארגנו את ההתקפות.
אלימות בתוך המשפחה נגד נשים וילדות היא בעיה חמורה בשטחים הכבושים, אך הרש"פ עשתה מעט מדי בתגובה. לעובדי ציבור ברשויות אכיפת החוק ובמערכת הבריאות אין הדרכה, נהלים ומחויבות מספקת לדווח על הבעיה ולחקור אותה. אפילו במקרים הנדירים שבהם הרשויות מטפלות בתלונות, מבצעי הפשעים יוצאים נשכרים מחוקים מיושנים ומקלים שמאפשרים הפחתה בעונש לגברים שהורגים או תוקפים קרובות משפחה שקיימו יחסים מחוץ לנישואים, משחררים מכל חקירה פלילית אנסים שמוכנים להתחתן עם קורבנם, או מאפשרים רק לקרובי משפחה גברים להגיש תלונה על גילוי עריות בשם קטין או קטינה.
מעורבות בינלאומית של גורמים מרכזיים
תמיכה כספית בינלאומית והימנעות ממתן תמיכה מילאו תפקיד מרכזי מאי פעם בישראל ב-2006. ישראל נותרה המדינה שמקבלת את הסיוע הכספי הרב ביותר מארה"ב, 2.28 מיליארד דולר בסיוע צבאי ו-280 מיליון דולר בסיוע כלכלי. במקביל, ארה"ב ניתקה את כל הקשרים עם הרש"פ בראשות החמאס, השפיעה על יתר החברים בקוורטט (האו"ם, רוסיה, והאיחוד האירופי) לקצץ כל תמיכה ישירה ברשות, וכן הצהירה באוקטובר 2006 שתעביר 43 מיליון דולר לחיזוק הפתח וקבוצות אחרות המתנגדות לחמאס.
האיחוד האירופי השעה את תמיכתו התקציבית הישירה לרש"פ לאחר הבחירות בחמאס, אך העביר כסף דרך המנגנון הבינלאומי הזמני (TIM) שהוקם ביוני כדי להעביר סיוע הומניטארי דחוף לפלשתינאים ללא מימונה של הרשות. גם ארה"ב וגם האיחוד האירופי המשיכו לממן סוכנויות או"ם וארגונים לא ממשלתיים שפועלים בשטחים הכבושים.
ב-20 בספטמבר הקוורטט הדגיש את הצורך הדחוף ביישום ההסכם בדבר תנועה וגישה שנחתם על ידי הצדדים בנובמבר 2005 על מנת לאפשר את פתיחתו הרצופה של מעבר רפיח ונקודות גישה נוספות אל תוך רצועת עזה וממנה. הקוורטט גם קרא למימון רב יותר של תורמים בינלאומיים למנגנון הבינלאומי הזמני. לסיכום, הקוורטט הצביע על כך ש"חידוש העברת המסים והמכסים שישראל גובה עבור הרש"פ יהיה בעל השפעה משמעותית על הכלכלה הפלשתינית," אבל נמנע מלקרוא לישראל להעביר את הכספים.
בעת כתיבת שורות אלה, מועצת האו"ם לזכויות אדם (Human Rights Council) שזה עתה הוקמה כבר קיימה שלושה מושבים מיוחדים ב-2006, אחד לבחינת המצב בשטחים הכבושים (5-6 ביולי), אחד לבחינת המצב בלבנון (11 באוגוסט), ואחד לבחינת המצב בעזה לאחר שירי ארטילרי ישראלי הרג 19 אזרחים בבית חאנון (15 בנובמבר). כל ההצהרות התמקדו בפעולות ובהפרות ישראליות, ונמנעו מלבחון—לא כל שכן לגנות—פגיעות שבוצעו על ידי ארגונים חמושים בשטחים או על ידי חיזבאללה בלבנון.
