(וושינגטון, 31 בדצמבר 2008) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי השימוש המחודש שעושה ישראל בארטילריה ברצועת עזה יגביר את הסיכון לפגיעה באזרחים אם יפעל צה"ל על-פי "טווחי הביטחון" המצומצמים שכתוצאה מהם נפגעו אזרחים פלשתינאים רבים בשנת 2006. צה"ל השעה את השימוש בארטילריה ברצועת עזה לאחר התקפה על בית חאנון בחודש ב-8 בנובמבר 2006, שבה נהרגו 23 פלשתינים ו-40 נפצעו, כולם אזרחים.
מדו"ח שפרסם ארגון Human Rights Watch בחודש יולי 2007, שכותרתו: "ירי ללא הבחנה: התקפות רקטות פלשתיניות על ישראל והפגזות ארטילריה ישראליות ברצועת עזה", (https://www.hrw.org/sites/default/files/reports/iopt0707web.pdf) עולה כי החל בחודש ספטמבר 2005 ועד חודש מאי 2007 כל מקרי ההרג והרוב הגדול של מקרי הפציעה של אזרחים ברצועת עזה כתוצאה מירי ארטילרי ישראלי, נגרמו מירי שבוצע לאחר שישראל הסלימה משמעותית את הירי הארטילרי והקטינה את "טווח הביטחון". בהתקפות אלה, שכללו את ההתקפה על בית חאנון, נהרגו לפחות 59 בני אדם, שלגבי כולם פרט לשלושה ידוע שהיו אזרחים, ו-270 נוספים נפצעו.
לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהל החטיבה לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch "בפעם האחרונה שבה השתמשה ישראל בארטילריה ברצועת עזה, הביאה החלטתה לצמצם את מה שהיא מכנה "טווח הביטחון" לתוצאות מחרידות, ואסור שתחזור על-כך. היקף השטח הנפגע כתוצאה מפיצוץ ארטילרי הוא נרחב, ולכן כאשר משתמשים בנשק זה באזורים מיושבים הסיכון לפגיעה באזרחים גבוה. כאשר משתמש צה"ל בנשק זה, מוטלת עליו החובה לנקוט בכל באמצעי הזהירות האפשריים על-מנת להימנע מפגיעה באזרחים ".
הסכנה הנשקפת לאזרחים ברצועת עזה כתוצאה מהפגזות ארטילריות של צה"ל התגברה מאז חודש אפריל 2006. בחודש זה צמצם צה"ל על-פי דיווחים את "טווח הביטחון" שבין מטרות הירי הארטילרי לבין אזורים אזרחיים - המרחק המינימאלי הנדרש בין מטרה לבין הבית או האזור המאוכלס הקרוב ביותר - מ-300 מטרים ל-100. ארגון Human Rights Watch מצא כי בתקופה שנבדקה בתחקיר - בין החודשים ספטמבר 2005 ומאי 2007, כל ההרוגים כתוצאה מארטילריה וכל הפצועים למעט שמונה - נפגעו בתקופה שבין חודש אפריל 2006 להשעיית השימוש בארטילריה.
על-מנת להעריך את מידת חוקיותו של הירי הארטילרי של צה"ל על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, או דיני המלחמה, חיוני לקבוע לגבי כל התקפה האם כוונה נגד מטרה צבאית ספציפית; האם ניתן היה לכוון את הנשק שבו נעשה שימוש ברמת דיוק מספקת על-מנת להבחין בין המטרה הצבאית לבין אזרחים; והאם הפגיעה הצפויה באזרחים לא הייתה בלתי-מידתית ביחס לתועלת הצבאית לה ניתן היה לצפות כתוצאה מן ההתקפה.
ארגון Human Rights Watch גינה פעמים רבות את ירי הרקטות בידי חמאס וארגונים פלשתיניים חמושים אחרים על ריכוזי אוכלוסייה בישראל. הרקטות הינן נשק בלתי-מדויק ביותר, ומי שיורה אותן אינו יכול לכוונן באורח מדויק על מטרות צבאיות. מדיניות של ירי מכוון בנשק חסר הבחנה לתוך אזורים המיושבים על-ידי אזרחים מהווה פשע מלחמה. החל בשנת 2005 ועד לתחילת הלחימה הנוכחית, הרגו התקפות הרקטות 19 אזרחים בישראל.
ירי הרקטות שמבצעים לוחמים פלשתינאים מאתרים הסמוכים לאזרחים פלשתינאים עשוי להיחשב כשלעצמו להפרה של דיני המלחמה, וצה"ל רשאי להגיב עליו בירי. אולם, על צה"ל חלה החובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים על-מנת למזער את הפגיעה באזרחים ואף להימנע מהתקפה במקרה שהפגיעה הצפויה כתוצאה ממנה באזרחים תהיה בלתי מידתית ביחס לתועלת הצבאית הממשית.
