(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על ישראל להפוך את ה"הקפאה" החלקית של הבנייה בהתנחלויות היהודיות בגדה המערבית לקבועה ומוחלטת. לדברי הארגון, בניית ההתנחלויות ותשתיתן בידי ישראל מהווה הפרה של חובותיה ככוח כובש ושל זכויותיהם של הפלשתינאים בגדה המערבית, בין היתר בכך שהדבר מגביל באורח בלתי צודק את יכולתם לבנות בתי מגורים ולגשת לאדמותיהם.
ההקפאה הישראלית החלקית של התחלות הבנייה בהתנחלויות, שאינה כוללת את ההתנחלויות במזרח ירושלים ואף לא בנייה בשאר הגדה המערבית שהחלה לפני חודש דצמבר 2009, צפויה להסתיים ב-26 בספטמבר 2010.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "מנהיגים ישראלים מתייחסים להקפאה המוגבלת של ההתנחלויות כקלף מיקוח פוליטי ותו לא, בעת שלמעשה הבנייה בהתנחלויות היא בלתי חוקית על-פי הדינים החלים על כיבוש. עבור הפלשתינאים בגדה המערבית ההתנחלויות הן גורם לסבל יומיומי, והמשך הבנייה בהתנחלויות רק תחריף סבל זה".
ממשלת ישראל אישרה תכניות שיאפשרו למתנחלים להקים 13 אלף יחידות דיור חדשות עם תום ההקפאה, ובכלל זה לפחות 2,066 יחידות דיור שעבודות ההכנה עבורן כבר החלו או כאלה שהרשויות המקומיות כבר הנפיקו עבורן היתרי בנייה - כך על-פי תצלומים ומסמכים רשמיים שריכזה תנועת שלום עכשיו, ארגון ישראלי לא ממשלתי. רוב מועצות ההתנחלויות אינן מפרסמות מידע בנוגע להיתרי הבנייה שהנפיקו.
כך למשל, על-פי הדיווח של שלום עכשיו, בהתנחלות ביתר עילית מתוכננות 150 יחידות דיור שעבודות ההכנה להקמתן כבר החלו או שרשויות התכנון כבר העניקו היתרי בנייה עבורן. ביתר עילית היא אחת ההתנחלויות הגדולות בגדה המערבית, וקצב התרחבותה הוא מהגבוהים ביותר. לפי ניתוח תצלומי אוויר שביצע הארגון הישראלי לזכויות האדם בצלם, בין השנים 2001 ו-2009 התרחב שטחה הבנוי של ההתנחלות ב-55%, מ-1,270 דונם ל-1,980 דונם.
ביתר עילית הוקמה על ראש גבעה המשקיפה על הכפר הפלשתיני נחאלין, המונה 7,000 נפש. במשך 15 שנים מנעו ההגבלות הישראליות מהכפר להתרחב בעוד ההתנחלות הסמוכה ממשיכה לגדול. הגבלות אלה לא הותירו לכפר שום אפשרות לענות על צורכי הגידול באוכלוסייה ועל הצורך ביחידות דיור חדשות.
על-פי "הסכמי אוסלו" בין הפלשתינאים לבין ישראל, הרשות הפלשתינית מוסמכת להנפיק היתרי בנייה רק למבנים שייבנו בתוך שטחה הבנוי של נחאלין כפי שתועד בשנת 1995; האדמות החקלאיות המקיפות את הכפר, המשתרעות על-פני 6,000 דונם ונמצאות בבעלות תושביו, נתונות לשליטה ישראלית מלאה. תושבים בכפר אמרו לארגון Human Rights Watch כי לא ניתן לקבל מישראל היתרי בנייה להקמת בתים מחוץ לשטחו הבנוי של הכפר, וכי הקרקע לבנייה למגורים העומדת לרשותם הולכת ואוזלת. רשויות הצבא הישראליות הרסו מבנים "בלתי חוקיים" של תושבים בכפר והורו להם לסלק מאדמותיהם החקלאיות שבילים, גדרות ועצים חדשים, שאם לא כן צפויים להם הריסה וקנסות.
לדברי ויטסון, "אנו שומעים שוב ושוב ממנהיגים ישראלים על צורכי ה'גידול הטבעי' של המתנחלים הישראלים בשטחים הכבושים, אך אף לא מילה בנושא הסירוב בפועל לאפשר מענה על צורכי הגידול הטבעי של הפלשתינאים באזור. משפחות פלשתיניות נאלצות לגור בצפיפות, ולעתים אף ממש לעזוב את כפריהן, בעוד ההתנחלויות הסמוכות מתרחבות ללא הגבלה לנגד עיניהן".
יתר על כן, מנתוני ממשלת ישראל עולה כי חלק ניכר מהגידול באוכלוסיית ההתנחלויות קשור בהגירה ולא ב"גידול טבעי". בשנת 2008 גדלה אוכלוסיית ההתנחלויות ב-5%, בעוד האוכלוסייה בתוך ישראל גדלה ב-1.8%. לפי נתוני שלום עכשיו, 37% מהגידול באוכלוסיית ההתנחלויות בשנת 2007 נבעו מהגירה.
ארגון Human Rights Watch תיעד זרימת ביוב משכונה דרומית בביתר עילית שזיהמה את אחד משני מעיינות המים השפירים של נחאלין, והמיתה עצי זית וגפנים. על-פי נתוני בצלם, ההתנחלויות מייצרות מדי שנה ביוב גולמי בהיקף של 5.5 מיליון מ"ק, וזרימת השפכים הבלתי מטופלים מההתנחלויות פוגעת ביישובים פלשתיניים רבים בגדה המערבית.
התנחלויות אחרות פגעו בחופש התנועה של פלשתינאים ובגישתם לאדמות המשמשות לפרנסתם. בהתנחלות טלמון, לדוגמה, העניקו הרשויות הישראליות, לפי נתוני שלום עכשיו, היתרי בנייה ל-70 יחידות דיור ואישרו באורח מלא תכניות לבניית 488 יחידות נוספות.
הקמתה של טלמון חסמה את הכביש שחיבר את הכפר הפלשתיני הסמוך אל-ג'אניה לעיר רמאללה, שרבים מתושבי הכפר עובדים בה או מוכרים בה את תוצרם. תושבי הכפר אינם מורשים להיכנס להתנחלות, והם נאלצים להגיע לרמאללה בדרך עוקפת שהנסיעה בה אורכת יותר מכפליים מהנסיעה בדרך המקורית.
בשנת 2000 כללה טלמון בשטחה חלק מדרך הגישה של פלשתינאים מאל-ג'אניה למטעי הזיתים שלהם. קטע דרך זה גודר ובכניסה לשטח המגודר הוצב שער. כדי להשתמש בדרך זו התושבים נדרשים כעת להצטייד בהיתרים מיוחדים מהצבא הישראלי, והיתרים כאלה מונפקים למשך שבועות בודדים מדי שנה. הצבא הישראלי אוסר על תושבי הכפרים לגשת לכ-730 דונם מאדמותיהם החקלאיות הסמוכות לטלמון ולמאחזיה ללא היתרים מיוחדים. תושבים סיפרו לארגון Human Rights Watch כי היה זה בלתי אפשרי לעבד את אדמתם ולמסוק את הזיתים שלהם במהלך התקופות הקצרות שעבורן ניתנו היתרים. ארגונים ישראליים לזכויות האדם פנו לבית המשפט כדי למנוע מטלמון להוסיף ולהתרחב. הדיון המשפטי בנושא אמור להתקיים בחודש נובמבר.
לדברי ארגון Human Rights Watch, הגבלות ישראליות חסרות הצדקה על בניית יחידות דיור חדשות, על השבחת אדמות חקלאיות ועל גישה לאדמות אלה בידי פלשתינאים - הגבלות הכוללות מדיניות מפלה המעודדת מתנחלים לבנות באותם אזורים עצמם - מהוות הפרה של זכויות הפלשתינאים לדיור ולחופש תנועה.
בנוסף להפרת זכויות האדם של הפלשתינאים הנגרמת מעצם הרחבת שטחי המגורים בהתנחלויות, נגרם לפלשתינאים נזק משמעותי גם מהתשתית שישראל הקימה כדי לספק למתנחלים שירותים וכדי להגן עליהם.
גם ההתנחלות הגדולה ביותר בגדה המערבית, מודיעין עילית, היא בין ההתנחלויות שקצב התרחבותן גבוה ביותר. בין השנים 2001 ו-2009 התרחב שטחה הבנוי ב-78%, מ-1,290 דונם ל-2,290 דונם. עבור 260 יחידות בנייה חדשות במודיעין עילית כבר התקבלו היתרי בנייה מהרשויות הישראליות או שהעבודות להקמתן כבר החלו.
מודיעין עילית שוכנת ממערב לכפר הפלשתיני בילעין, בסמוך לו, והצבא הישראלי הקים מכשול הפרדה בין ההתנחלות לבין הכפר. מועצת הכפר עתרה לבג"ץ נגד תוואי המכשול, כיוון שהוא מנתק את הכפר ממחצית מאדמותיו. בשנת 2007 קיבל בג"ץ את טענת המדינה כי ההתנחלות זקוקה למכשול להגנתה מפני התקפות פלשתיניות אפשריות, אך קבע כי תוואי הגדר מסב לתושבי הכפר נזק "לא מידתי", והורה לרשויות הישראליות לשנותו.
הצבא הישראלי לא יישם את פסק הדין ובמקרים שונים החזיק במעצר מנהלי או הרשיע במשפטים לא הוגנים פלשתינאים מבילעין, כולל פעילים כמו עבדאללה אבו רחמה, שהובילו מחאה לא אלימה נגד הפקעת אדמותיהם.
לפי נתונים ישראליים רשמיים שרוכזו בידי ארגון בצלם, ישראל הקצתה למתנחלים 43% משטח הגדה המערבית. רובו הגדול של שטח זה אינו בנוי, אך הוא נכלל ב"שטחי השיפוט" של המועצות המקומיות והאזוריות של המתנחלים. הרשויות הישראליות מטילות הגבלות חמורות על כל בנייה של פלשתינאים תושבי האזורים הללו, מונעות מפלשתינאים דרך קבע היתרי בנייה והורסות מבנים שהוקמו "ללא היתר", ובכלל זה מבני מגורים, מכלאות של בעלי חיים, רשתות מים להשקיית גידולים חקלאיים, בורות לאגירת מים ותנורי אפייה תת-קרקעיים מסורתיים.
אף שההתנחלויות אינן חוקיות על-פי המשפט הבינלאומי, כיוון שהן כרוכות בהעברת אוכלוסייה אזרחית מישראל לתוך השטח הכבוש, הרשויות הישראליות נמנעות אפילו מאכיפת החוק הישראלי על חלק ניכר מהבנייה בהתנחלויות, ובכך הן פוגעות פגיעה נוספת בזכויות הפלשתינאים. לדוגמה, אף שהמדיניות הישראלית אינה מתירה בניית התנחלויות על קרקעות הגדה המערבית הנתונות בבעלות פלשתינית פרטית, לפי נתונים ישראליים שארגון בצלם ריכז בשנת 2009, 21% מהשטח הבנוי בהתנחלויות הם קרקעות שישראל מכירה בהן כרכוש פלשתיני.
הרשויות הישראליות, כולל בתי המשפט, לא הכירו באי-חוקיותן של ההתנחלויות ולא סיפקו הצדקות מספקות להתייחסותם השונה למתנחלים ישראלים ולתושבים פלשתינאים. כאשר נדרשו להסביר או לפסוק בנוגע ליחס השונה, נמנעו הרשויות הישראליות בחלק מהמקרים ממתן הסבר כלשהו, ובפעמים אחרות הצדיקו זאת על יסוד צורכי הביטחון של המתנחלים בלבד, מבלי להתייחס לצורכי הביטחון של הפלשתינאים.
