(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר בדו"ח שהוא מפרסם היום כי רשויות הצבא הישראלי חוסמות את המעבר לרצועת עזה והחוצה ממנה בפני פעילי זכויות אדם המתעדים הפרות ופועלים למען הפסקתן. הגבלות התנועה מעמידות בספק את טענת רשויות הצבא הישראליות כי הן מסתמכות על ארגוני זכויות אדם כמקור מידע חשוב לצורך החקירות הפליליות שהן מנהלות, בנוגע לפשעים חמורים שאפשר שבוצעו במהלך המלחמה ברצועת עזה בשנת 2014.
הדו"ח, "לא רוצים או לא יכולים: ההגבלות הישראליות על מעבר פעילי זכויות אדם לרצועת עזה וממנה", המונה 39 עמודים (בעברית), מתעד כיצד ישראל חוסמת בשיטתיות את גישתם של פעילי זכויות אדם לרצועה וממנה, אפילו כאשר שירותי הבטחון הישראליים אינם מעלים נגדם, כיחידים, טענות ביטחוניות כלשהן. מצרים גם היא מטילה הגבלות חמורות על התנועה בגבולה עם הרצועה. על התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי להביא בחשבון הגבלות אלה בהקשר של הבדיקה המקדמית שהיא מנהלת לגבי המצב בפלסטין.
לדברי עו"ד שרי בשי, מנהלת תחום סינגור ישראל/פלסטין בארגון Human Rights Watch, "אם ישראל רוצה שהתובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי תתייחס ברצינות לטענתה שהחקירות הפליליות שהיא מנהלת הן ראויות, יהיה זה מועיל כצעד ראשון לאפשר לחוקרי זכויות אדם לחשוף מידע רלוונטי. הכשלת עבודתם של ארגוני זכויות אדם מעוררת שאלות לא רק בנוגע לנכונותן של רשויות הצבא הישראלי לנהל חקירות של ממש, אלא גם בנוגע ליכולתן לעשות כן".
בשני העשורים האחרונים, וביתר שאת מאז שנת 2007, ישראל השאירה את רצועת עזה סגורה במידה רבה, ומנעה מפלסטינים לצאת מהרצועה כדי לממש הזדמנויות להשכלה, התפתחות מקצועית, ביקורי משפחות, איחוד משפחות וטיפול רפואי, להוציא במקרים חריגים. ההגבלות שהטילה מצרים בגבולה עם הרצועה תרמו באופן משמעותי לסגר דה-פקטו זה.
ב-26 במארס 2017 הידקו רשויות חמאס ברצועת עזה באופן ניכר את ההגבלות על מעבר בין הרצועה לישראל, בעקבות ההתנקשות בחייו של פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס, שבה מאשים חמאס את ישראל. חמאס אומר כי הוא רוצה למנוע מהאחראים להתנקשות להימלט מהרצועה. רשויות חמאס מונעות כמעט כל מעבר אל מחוץ לרצועה, אלא אם כן נועד לצורכי טיפול רפואי או ביקור אצל קרובי משפחה הכלואים בבתי כלא ישראליים. יציאה של נערים וגברים מגיל 15 ועד גיל 45 נאסרה לחלוטין. הגבלות קיצוניות ולא מידתיות אלה מונעות יציאה של צעירים הזקוקים נואשות לטיפול רפואי. נסיעות לצורך ביקור אצל קרובי משפחה חולים שמצבם אנוש או השתתפות בהלוויות הן בין אלה שנאסרו לחלוטין.
במסגרת הבדיקה המקדמית שמנהלת כיום התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי לגבי המצב בפלסטין היא בוחנת בין היתר האם בוצעו פשעים הנכללים בסמכות השיפוט של בית הדין והאם פשעים אלה חמורים דיים כדי להצדיק את התייחסותו של בית הדין. כמו כן היא בודקת האם רשויות המדינה באמת מנהלות חקירות מהימנות, וכאשר הדבר ראוי, שוקלות להעמיד אנשים לדין במקרים הנבחנים לצורך חקירה של בית הדין הפלילי הבינלאומי. הרשויות הישראליות טוענות כי החקירות שלהן עומדות בסטנדרטים בינלאומיים, וכי על אף שחוקרים פליליים ישראליים אינם נכנסים לרצועת עזה, הם מסתמכים על ארגוני זכויות אדם כדי שאלה יתריעו בפניהם על הפרות אפשריות, יספקו תיעוד וראיות פורנזיות, ויסייעו בגביית עדויות.
ככל הידוע, הרשויות הפלסטיניות לא חקרו שום פשעים חמורים שבוצעו לכאורה ברצועת עזה או מתוכה, כגון ירי הרקטות בידי ארגונים לוחמים ברצועה אל אזורים ישראליים אזרחיים.
ישראל שולטת בכל דרכי הגישה לרצועת עזה, למעט גבול מצרים, ובכל המעברים בין רצועת עזה לגדה המערבית. הרשויות הישראליות אינן מתירות לפלסטינים ברצועת עזה לפתוח מחדש את נמל התעופה שלהם או להקים נמל ימי, ובכך כופות עליהם תלות בנמלים זרים לצורך נסיעה לחו"ל. הרשויות המצריות הותירו לרוב את גבולן עם הרצועה סגור מאז שנת 2013. היקף העוברים מהרצועה לישראל דרך מעבר ארז עמד בשנת 2016 על 3% בלבד מההיקף שתועד בחודש ספטמבר 2000.
ההגבלות על היציאה מרצועת עזה ועל ביקורי עמיתים ומומחים ברצועה פגעו ביכולתם של פעילי זכויות אדם פלסטינים לבצע את עבודתם, לתאם אותה עם עמיתים ולבצע פעולות סינגור. במהלך המלחמה בשנת 2014 למשל, הן ישראל והן מצרים סירבו לאפשר למומחה נשק חיצוני להיכנס לרצועה, ובכך כפו על ארגוני זכויות אדם פלסטיניים הסתמכות, לצורך ניתוח ראיות פורנזיות מהלחימה, על מומחי נשק של כוח המשטרה שמפעילות הרשויות ברצועת עזה.
מאז שנת 2008 קיבל ארגון Human Rights Watch רק פעם אחת היתר להכניס איש צוות זר לרצועה דרך ישראל. זאת, לצורך ביקור שהתקיים בחודש ספטמבר 2016, ושאותו הגדירו הרשויות הישראליות כחריג. מאז שנת 2012 לא הצליחו הארגונים Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל להכניס אנשי צוות לרצועה דרך מצרים.
רשויות חמאס ברצועת עזה אינן מספקות לפעילי זכויות אדם הגנה ראויה מפני מעשי תגמול, ובמקרים מסוימים הן עוצרות ומטרידות אנשים המותחים ביקורת על חמאס או על פעילויות של ארגונים חמושים ברצועה. לכן, אי היכולת להכניס פעילי זכויות אדם זרים לרצועה ולהוציאם ממנה מגבילה גם את יכולתם של ארגונים מקומיים לתעד הפרות פלסטיניות בתוך הרצועה, מחשש לביטחון הצוות המקומי.
בתגובה לפנייה של ארגון Human Rights Watch נמסר מלשכת הפצ"ר כי הצבא מייחס "חשיבות רבה" ל"שיח ענף ויומיומי" שהוא מנהל עם ארגוני זכויות אדם, שהדוחות שלהם מספקים לו לדבריו תשומות חשובות לצורך קבלת החלטות בדבר פתיחה בחקירות פליליות או לשם גיבוש תמונה מלאה בחקירות שכבר מתנהלות. עם זאת, לשכת הפצ"ר גם מתחה ביקורת על התיעוד שמבצעים ארגוני זכויות אדם ואמרה כי דיווחיהם "סובלים במקרים רבים מליקויים מתודולוגיים, עובדתיים ומשפטיים" ובמקרים מסוימים "אף נגועים בהטיה ברורה". לשכת הפצ"ר כינתה את הגבלות התנועה המוטלות על פעילי זכויות אדם "בלתי-נמנעות... מטעמים ביטחוניים ומדיניים כבדי משקל".
לשכת הפצ"ר לא הסבירה מדוע אין מוסיפים את פעילי זכויות האדם לקטגוריה של אנשים המורשים לנוע בין רצועת עזה, ישראל והגדה המערבית למרות המצב הביטחוני. קטגוריה זו כוללת שחקני כדורגל, סוחרים בכירים, עובדי ארגוני סיוע הומניטארי ואח"מים.
לדברי ארגון Human Rights Watch על הרשויות הישראליות להסיר את איסור הנסיעה הכללי ולהתיר לכל הפלסטינים מעבר לרצועת עזה וממנה, בכפוף לסינונים פרטניים ולבידוק גופני בלבד. עד שיבוטל איסור הנסיעה, על הרשויות להוסיף את פעילי זכויות האדם לקבוצת האנשים הזכאים לקבל היתרי נסיעה.
על מצרים לאפשר גם היא נסיעה של פעילי זכויות אדם דרך גבולה, ועל רשויות חמאס להגן על פעילי זכויות אדם מפני מעשי תגמול.
לדברי בשי, "ישראל, חמאס ומצרים צריכות לשנות את מדיניותן כדי להגן על עבודתם החיונית של ארגוני זכויות אדם, הפועלים להגנה על פלסטינים וישראלים מפני הפרות של הרשויות ושל ארגונים חמושים".
