(וושינגטון) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי מדינות רבות בארצות הברית משתמשות בחוקים נגד חרם ובצווים מנהליים כדי להעניש חברות המסרבות לנהל עסקים עם התנחלויות ישראליות בלתי חוקיות בגדה המערבית. יותר מ-250 מיליון אמריקאים, כ-%78 מהאוכלוסייה, חיים במדינות שבהן קיימים חוקים ומדיניות האוסרים על חרם.
27 מדינות אימצו חוקים או מדיניות המענישים עסקים, ארגונים או יחידים הנוקטים חרם נגד ישראל או קוראים לעשות כך. החוקים או המדיניות ב-17 מהמדינות הללו מכוונים במפורש לא רק אל חברות המסרבות לנהל עסקים בישראל או עם ישראל, אלא גם אל חברות המסרבות לנהל עסקים בהתנחלויות ישראליות. כמה מדינות, שחוקיהן אינם חלים במפורש על התנחלויות, הענישו גם הן חברות שניתקו קשרים עם התנחלויות.
"מדינות עם חוקים נגד חרם למעשה אומרות לחברות - אם אתן עושות את הדבר הנכון ומתנתקות מהפרות זכויות האדם הכרוכות בהתנחלויות, אתן לא יכולות לנהל איתנו עסקים", אמרה אנדריאה פראסוב, סגנית מנהלת סנגור בארה"ב בארגון Human Rights Watch. "מדינות צריכות לעודד חברות הנמנעות מתרומה להפרה של זכויות האדם, לא להעניש אותן".
במדינות רבות בארה"ב קיימים חוקים או מדיניות נגד חרם החלים על יחידים וחברות המתקשרים בחוזים עסקיים עם אותן מדינות. חוקים ומדיניות אלה מחייבים אנשים המתקשרים בחוזים כאלה להצהיר כי לא ינקטו פעילות חרם כלשהי.
בינואר 2019, העביר הסנאט האמריקאי הצעת חוק שתמכה בחקיקה נגד החרם, ובכלל זה חוקים החלים על פעילות עסקית בהתנחלויות. בחודש מארס הגישו מחוקקים פדרליים הצעות החלטה לגינוי חרמות על ישראל הן בסנאט והן בבית הנבחרים. אף אחת מהיוזמות הללו לא הפכה עדיין לחלק מהחוק האמריקאי.
לדברי ארגון Human Rights Watch לא ניתן לנהל עסקים בהתנחלויות מבלי לתרום להפרות של זכויות האדם ושל המשפט ההומניטארי הבינלאומי או להפיק מהן תועלת. החוקים נגד החרם נועדו להרתיע חברות מפני ניתוק קשריהן עם ההתנחלויות כדי להפסיק את מעורבותן בהפרת זכויות האדם המתקיימת בהן. מדינות צריכות לבטל חוקים נגד חרם, המענישים חברות על נקיטת פעולה המפסיקה את מעורבותן בהפרה של זכויות האדם.
הקרן לשלום במזרח התיכון פרסמה טבלה המפרטת את 17 המדינות שחוקיהן או הנחיות שהן מיישמות נגד חרם מענישים עסקים המחרימים את ישראל או את השטחים שבשליטת ישראל, ביטוי המתייחס להתנחלויות הישראליות בגדה המערבית הכבושה.
הרשויות הישראליות סייעו בהעברתם של למעלה מ-600,000 מאזרחי ישראל לגדה המערבית הכבושה, כולל מזרח ירושלים, תוך הפרה של אמנות ג'נבה משנת 1949 האוסרות על העברת אזרחים לשטח כבוש. ההתנחלויות הישראליות קשורות קשר בל יינתק להפרות חמורות של זכויות האדם, ובכלל זה סילוקם של תושבים פלסטינים בשטחים הכבושים משטחים שנתפסו עבור מתנחלים והגבלת חופש התנועה שלהם. המערכת הכפולה והמפלה בשטחים הכבושים פועלת מול פלסטינים בנפרד ובאורח לא שוויוני, ופוגעת בפרנסתם ובכלכלה הפלסטינית.
פעילות עסקית מסייעת לשימורן של התנחלויות בלתי חוקיות ולהפיכתן לבנות קיימא מבחינה כלכלית. כפי שנקבע בעקרונות המנחים של האו"ם בדבר עסקים וזכויות האדם, חברות נושאות באחריות לנקוט צעדים על מנת לזהות ולהפחית סיכונים חמורים לזכויות האדם בכל תחומי פעילותן. ארגון עסקי התורם להפרת זכויות האדם צריך לנקוט את הצעדים הנדרשים כדי להפסיק או למנוע תרומה זו, ולמנף את השפעתו כדי להפחית כל פגיעה שמוסיפה להתקיים במידה הרבה ביותר שניתן. אם חברה אינה יכולה למנוע או להפחית פגיעה זו, ייתכן שדרך הפעולה האחראית היחידה היא להפסיק פעילות זו או להימנע ממנה מלכתחילה. ניהול עסקים עם ההתנחלויות הבלתי חוקיות של ישראל הוא דוגמה למצב שבו חברות אינן יכולות לנהל עסקים מבלי לתרום להפרות חמורות של זכויות האדם.
בחודש נובמבר 2018 הכריזה חברת התיירות העולמית Airbnb כי תפסיק להציע להשכרה נכסים בהתנחלויות, כחלק ממדיניות חדשה למניעת פרסום נכסים התורמים ל"סבל האנושי הקיים". למחרת ההכרזה על החלטת החברה, כתב השר הישראלי לעניינים אסטרטגיים, גלעד ארדן למושלי אילינוי, ניו יורק, פלורידה, מיזורי וקליפורניה, ועודד אותם לנקוט צעדים "ביחס לעסקאות מסחריות" עם Airbnb. לאחר שכמה מדינות נקטו צעדים נגד Airbnb, חזרה בה החברה ואמרה כי לא תסיר נכסים המוצעים להשכרה בהתנחלויות מהפלטפורמה שלה.
מספר מדינות התנכלו לחברות המסרבות לנהל עסקים בהתנחלויות, גם אם חוקיהן אינם חלים במפורש על השטחים שבשליטת ישראל. חלק מהעסקים הללו אמרו כי ינהלו עסקים בישראל, אך לא בהתנחלויות. מדינת ניו יורק, למשל, פרסמה, מכוח צו מנהלי שהוציא המושל אנדרו קואומו בשנת 2016, רשימה של 11 "מוסדות או חברות שהחליטו להשתתף בפעילות של חרם, משיכת השקעות או סנקציות המכוונים נגד ישראל", שבהן המדינה אינה יכולה להשקיע. ברשימה השחורה נכללות שתי חברות המפעילות מרכולים בהקשר של מוצרים שמקורם בהתנחלויות ושתי קרנות פנסיה אירופאיות, שמשכו את השקעותיהן בחברת היידלברג צמנט, שחברת בת שלה מפעילה מחצבה בהתנחלות.
האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות ערער על החוקתיות של חוקים אלה בכמה מהמדינות כהפרה של חופש הביטוי. בטקסס, האיגוד מייצג שני סטודנטים המעוניינים לשמש כשופטים בטורנירים של בתי ספר תיכון, סופר עצמאי ועיתונאי. אנשים אלה נדרשו לחתום על אישור לכך שאינם עוסקים בחרם על ישראל או על התנחלויות או לוותר על הזדמנויות ולהפסיד הכנסות.
בתי המשפט הפדרליים בארה"ב הוציאו צווי מניעה מקדימים המונעים את אכיפת החוקים נגד החרם בקנזס ובאריזונה בעקבות תביעות דומות, שהובילו את המחוקקים בשתי המדינות לצמצם את תחולת חוקיהן. בית משפט פדראלי בארקנסו דחה ערעור מקביל על חוק דומה, פסיקה שעליה הוגש ערעור. בטקסס התיק עודנו תלוי ועומד בבית המשפט.
משפט זכויות האדם הבינלאומי מקנה ליחידים את הזכות להביע את דעותיהם באמצעים לא אלימים, ובכלל זה השתתפות בחרמות. הרשויות יכולות להגביל את חופש הביטוי, אך רק בכפוף לתנאים מגבילים ומחמירים. דייויד קיי, דווח האו"ם המיוחד לקידום הזכות לחופש הדעה והביטוי ולהגנה עליה, קבע כי "חרם... מזה זמן רב נתפס כצורת ביטוי לגיטימית, המוגנת לפי סעיף 19 (ב)" לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. קיי טען כי החקיקה נגד ה-BDS במדינות ארצות הברית "נראית מכוונת בבירור למאבק בביטוי פוליטי" וכי "עונשים כלכליים שנועדו לדכא השקפה פוליטית מסוימת" לא יעמדו בתנאים המפורטים באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות באשר להגבלות מותרות על חופש הביטוי.
לארה"ב יש היסטוריה של נקיטת חרם לא אלים, שהיה לעיתים שנוי במחלוקת ומפלג, במטרה לערער על הפרות של זכויות האדם ולחתור לשינוי פוליטי. זאת, לרבות החרם של "האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים" (NAACP) בשנות השישים על עסקים בבעלות לבנים במיסיסיפי והחרם על איגוד הרובים הלאומי בשנת 2018. חרם אף מילא תפקיד מרכזי בקמפיינים בינלאומיים נגד האפרטהייד בדרום אפריקה ומעשי הזוועה בדארפור.
לדברי פראסוב, "פעילים ברחבי העולם משתמשים בחרמות כדי לערער על הפרה של זכויות, אבל מדינות רבות בארה"ב הפגינו חוסר-סובלנות מטריד לחרם המכוון נגד ההתנחלויות הפוגעניות והבלתי חוקיות של ישראל".
מדינות שחוקקו חוקים נגד BDS (כאלה שלשונם מכוונת בבירור לחברות המחרימות התנחלויות בנוסף לישראל מופיעות באותיות מודגשות)
אלבמה, אוהיו, איווה, איידהו, אילינוי, אינדיאנה, אריזונה, ארקנסו, ג'ורג'יה, דרום קרולינה, ויסקונסין, טקסס, לואיזיאנה, מינסוטה, מיסיסיפי, מישיגן, מרילנד, נבאדה, ניו ג'רזי, ניו יורק, פלורידה, פנסילבניה, צפון קרוליינה, קונטיקט, קליפורניה, קנזס, רוד איילנד.
ההקשר הבינלאומי
החוקים נגד החרם בארה"ב הם חלק מקמפיין בינלאומי הולך ומתעצם של ישראל ותומכיה למאבק במי שנתפסים כתומכי התנועה לחרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS). תנועת ה-BDS קוראת להחרים את ישראל עד שתשים קץ לשלטון הכיבוש שלה, תעניק לפלסטינים יחס שוויוני ותכבד את זכותם של הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם לחזור לבתים שמהם גורשו או ברחו במהלך הקמתה של ישראל, זכות הזוכה להכרה בינלאומית.
בשנת 2011 קיבלה הכנסת חוק המאפשר לאנשים להגיש תביעות נזיקין נגד מי שקורא בפומבי לחרם על ישראל, המוגדר באופן הכולל התנחלויות. במארס 2017 הסמיך התיקון לחוק הכניסה לישראל את הרשויות לסרב להתיר את כניסתם של פעילים הקוראים בפומבי לחרם על ישראל או כאלה שהתחייבו להשתתף בחרם כזה.
על-פי חוק זה ביטלה ישראל בחודש מאי 2018 את אשרת העבודה של נציג רשמי של ארגון Human Rights Watch, בהתבסס על טענות כי הוא תומך בחרם על ישראל. באפריל 2019 דחה בית משפט ישראלי ערעור שהגיש ארגון Human Rights Watch על הביטול, וקבע כי חוק החרם של המדינה חל הן על חרמות המכוונות כלפי ישראל והן על כאלה הכוונות רק להתנחלויות בגדה המערבית.
בפסק הדין מוזכרים המחקר שערך ארגון Human Rights Watch על פעילותם של עסקים כגון Airbnb והמלצות הארגון במסגרת המחקר כי חברות אלה יפסיקו את פעילותן בהתנחלויות בגדה המערבית בגלל פגיעתן בזכויות האדם של פלסטינים, כ"פעילות מקדמת חרם". ארגון Human Rights Watch הודיע כי יערער על ההחלטה בבית המשפט העליון של ישראל.
יוזמות נגד ה-BDS זכו לתהודה גם באירופה: תובעים צרפתיים, למשל, העמידו לדין פלילי פעילים העוסקים בפעולות לקידום חרם על ישראל, וחלק מהמקרים הסתיימו בהרשעה.
תגובת Airbnb
כמה מדינות נקטו אמצעים עונשיים נגד Airbnb בעקבות הודעתה כי תפסיק לפרסם נכסים להשכרה בהתנחלויות.
בחודש דצמבר, מועצת ההשקעות של אילינוי, עליה מוטל לוודא כי כספי המדינה לא יושקעו בחברות האסורות על-פי החוק באילינוי (כיום ישויות המנהלות עסקים באיראן או בסודן או המחרימות את ישראל), קבעה כי Airbnb הפרה את חוקי המדינה נגד החרם, והקציבה לה 90 יום להגיב בטרם תתווסף לרשימת החברות שבהן אילינוי אוסרת להשקיע (Airbnb אינה נסחרת בבורסה, אך הנפקתה צפויה בקרוב). מושל אילינוי דאז, ברוס ראונר, אמר כי הוא מבקש "להפעיל לחץ על Airbnb כדי שתפסיק את המדיניות המזיקה שלה המכוונת נגד המדינה היהודית".
בינואר הודיעה גם פלורידה כי תוסיף את Airbnb לרשימת "החברות הכפופות לפיקוח המחרימות את ישראל", בכפוף לתקופת ביקורת של 90 יום, ותאסור על עובדי מדינה להשתמש באתר כדי להזמין מקומות לינה עבור נסיעות עבודה. מושל פלורידה אמר שהוא רוצה לגרום ל-Airbnb "להרגיש בלחץ". טקסס הלכה בעקבות פלורידה ובחודש מארס יזמה תקופת ביקורת דומה, של 90 יום, בטרם תוסיף את Airbnb לרשימת החברות שביחס להן המדינה תידרש "למכור, לפדות, לפרוע, או למשוך את כל ניירות הערך הנסחרים בבורסה." הנהלת אוניברסיטת טקסס אף אמרה לאנשי סגל ולסטודנטים כי לא ניתן להשתמש בכספי המדינה כדי לשהות בנכסים שהוזמנו דרך Airbnb.
ב -9 באפריל חזרה בה Airbnb והכריזה כי לא תסיר נכסים המוצעים להשכרה בהתנחלויות מהפלטפורמה שלה, כחלק מהסדר שהושג בכמה תביעות משפטיות נגד החלטתה. עם זאת, Airbnb לא נסוגה ממדיניותה נגד ניהול עסקים ב"שטחים שנויים במחלוקת ברחבי העולם", ואף לא מקביעתה שנכסים בהתנחלויות עונים על הגדרה זו. לדברי החברה, במקום להסיר את הפרסומים, היא תתרום רווחים שייצברו באמצעותם ל"ארגונים המוקדשים לסיוע הומניטארי, המשרתים אנשים בחלקים שונים של העולם."
תגובת מדינת ניו יורק
מדינת ניו יורק סימנה כמטרה חברות שהפסיקו לנהל עסקים בהתנחלויות, על אף שחוקיה נגד חרם אינם חלים במפורש על השטחים שבשליטת ישראל.
המדינה לא הסבירה כיצד כל אחת מ-11 החברות שבהן אמרה כי לא תשקיע עונות על הקריטריונים שקבעה. שתיים מהן מפעילות מרכולים. החברה הבריטית Co-operative Group הפסיקה לנהל עסקים עם ספקים הידועים כמי שקונים סחורה מהתנחלויות ישראליות, ואמרה כי "היא נשארה מחויבת לשיווק מוצרים מישראל ולניהול עסקים עם ספקים ישראליים שאינם משווקים סחורה שמקורה בהתנחלויות". Cactus Supermarkets מלוקסמבורג השעתה את שיווקה של תוצרת ישראלית, עד שהספקים יוכיחו כי מקור הסחורה אינו בהתנחלויות, אך המשיכה במקביל לשווק מוצרים אחרים המיובאים מישראל, כך על פי הודעה שפרסמה קבוצת פעילים לאחר משא ומתן עם החברה.
הרשימה של מדינת ניו יורק כוללת גם שתי קרנות פנסיה אירופאיות (KLP Kapitalforvaltnin הנורווגית ו-PFA Pension Forskikrings AS הדנית), שמשכו את השקעותיהן בהיידלברג צמנט, חברה גרמנית שחברת בת שלה מפעילה מחצבה בהתנחלות בגדה המערבית. KLP אמרה כי "ניצול המשאבים הטבעיים בשטח כבוש בידי חברת היידלברג... מהווה סיכון בלתי קביל להפרת נורמות אתיות", ואילו PFA אמרה כי "אינה מעוניינת לתרום לפעילות בלתי חוקית כלשהי ביחס לכיבוש בגדה המערבית".
בנוסף לכך שהיא מסייעת בחציבת משאבים טבעיים משטח כבוש לטובת השוק הישראלי, דבר המהווה הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, היידלברג מפיקה רווח ישירות מפגיעה בזכויות האדם, והיא פועלת על קרקעות שהופקעו מפלסטינים מכוח מערכת היתרים מפלה, שבמסגרתה רשויות הצבא הישראלי מנפיקות היתרים למחצבות הקשורות להתנחלויות, אך כמעט לעולם לא למחצבות בבעלות פלסטינית. היא גם תורמת למשטר מפלה בכך שהיא מעסיקה עובדים המקבלים זכויות והגנות שונות, בהתאם להיותם ישראלים או פלסטינים. היידלברג אף משלמת תמלוגים למינהל האזרחי הישראלי ומסים למועצה האזורית של ההתנחלויות, שהאוכלוסייה הפלסטינית המקומית אינה מפיקה מהם תועלת.
ההשפעה על זכויות האדם: מקרה לדוגמה
המקרה שלפניכם ממחיש את האופן שבו חברות מסוימות מסייעות להפרה של זכויות האדם בהתנחלויות על-ידי ניהול עסקים בהן.
אנוואר אבו ח'ליל, חקלאי פלסטיני בן 75, גר בכפר עסלה שבצפון הגדה המערבית. בשנות ה-80 החלו רשויות הצבא הישראלי להקים את אלפי מנשה, התנחלות אזרחית, על אדמות השייכות לכפרו ולכפר עזון הסמוך. רשויות הצבא הישראלי תפסו 17 דונם מאדמות משפחתו עבור הקמת בתים להתנחלויות וחסמו את גישתו ל-31 דונם נוספים, ובסופו של דבר בנו גדר בין ביתו לאדמתו, כביכול כדי להגן על ההתנחלות.
לא זו בלבד שעל אבו ח'ליל נאסר לבנות על אדמתו, אלא שהוא נאלץ להפסיק לגדל את גידולי החיטה, השעורה, הפול, העדשים, האבטיחים והעגבניות שאביו טיפח באדמה זו, משום שהוא רשאי להגיע אליה רק לעתים רחוקות, באמצעות היתרים קשים להשגה ודרך שערים חקלאיים מיוחדים, הסגורים בדרך כלל ומחייבים עיקוף ארוך.
Airbnb וסניפים שמפעילה באמצעות זיכיון חברת רי/מקס, רשת תיווך נדל"ן בינלאומית שבסיסה בקולורדו, מציעות להשכרה נכסים באלפי מנשה, שנבנו על קרקעות שנתפסו שלא כדין מכפרים פלסטיניים. בכך הן מפיקות רווחים ישירות מתפיסה בלתי חוקית של רכוש פרטי ותורמות להגבלות התנועה המונעות מאבו ח'ליל ומשכניו גישה לכבישים המיועדים למתנחלים בלבד. פלסטיני מקומי, כמו אבו ח'ליל, אינו יכול אפילו לשלם כדי לשכור נכס Airbnb הממוקם על אדמתו שלו, משום שרשויות הצבא הישראלי אוסרות על פלסטינים מהגדה המערבית להיכנס להתנחלויות, למעט כפועלים המחזיקים בהיתרים מיוחדים.
