ארגון Human Rights Watch קבע על סמך עדויות וסרטוני וידיאו מאומתים כי כוחות ישראליים השתמשו בזרחן לבן בפעולות צבאיות בלבנון ובעזה ב-10 וב-11 באוקטובר 2023, בהתאמה. בסרטונים אפשר לחזות בפיצוצים אוויריים של זרחן לבן ששוגר באמצעות ירי ארטילרי מעל נמל העיר עזה ומעל שני אתרים כפריים לאורך גבול ישראל-לבנון.
זרחן לבן, שאפשר להשתמש בו כמסך עשן וכנשק, עלול לגרום לנזק לאזרחים בשל הכוויות הקשות שהוא מסב ובשל ההשפעות ארוכות הטווח על הנפגעים. השימוש בו באזורים מאוכלסים בצפיפות בעזה מפר את הדרישה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי מכל הצדדים המעורבים בסכסוך לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים כדי להימנע מפציעת אזרחים ומאובדן חיי אזרחים. הוא גם מדגיש את הצורך לבחון מחדש את מעמדו ואת התאמתו של הפרוטוקול השלישי של האמנה בדבר כלי נשק קונבנציונליים מסוימים (CCW), כיום החוק הבינלאומי היחיד המוקדש להסדרת נשק תבערה.
- מהו זרחן לבן?
- למה משמש זרחן לבן?
- איזה נזק נגרם מזרחן לבן?
- מהו מעמדו של זרחן לבן על פי המשפט הבינלאומי?
- באיזו מדיניות בחרה ישראל וכיצד נהגה בעבר בנוגע לזרחן לבן?
זרחן לבן הוא חומר כימי המפוזר באמצעות פגזי ארטילריה, פצצות ורקטות. הוא מתלקח ובוער כאשר הוא בא במגע עם חמצן. התגובה הכימית מייצרת חום עז של עד 815 מעלות צלזיוס. הזרחן הלבן מייצר אור ועשן סמיך המשמשים למטרות צבאיות, אך במגע עם בני אדם, הוא גורם לפציעות מחרידות. הוא אינו נחשב לנשק כימי שכן הוא פועל בעיקר על ידי חום ותבערה, אך אינו מרעיל. אפשר לשגר זרחן לבן באמצעות שבבי לבד ספוגים בזרחן, והוא פולט ריח מובהק המזכיר ריח של שום.
זרחן לבן משמש בעיקר כ"חומר מיסוך" להסתרת מבצעים קרקעיים. ביכולתו לייצר מסך עשן בלילה וביום ולהסוות תנועת חיילים. העשן מחבל גם בפעולתם של אמצעי ראייה אינפרה-אדומים ומערכות למעקב אחרי כלי נשק מונחים דוגמת טילים נגד טנקים.
זרחן לבן מכסה שטח רחב יותר בפיצוץ אווירי מאשר בפיצוץ על פני הקרקע, ותכונה זו שימושית להסוואת תנועת חיילים רחבת היקף. אולם בשימוש מעין זה, השפעות התבערה מתפזרות גם הן על פני שטח רחב יותר, ובאזורים מאוכלסים בצפיפות כמו עזה הוא מגביר את הסיכון לאזרחים. בפיצוץ על פני הקרקע, אזור הסכנה מרוכז יותר ומסך העשן נותר לזמן רב יותר. הענן הנוצר מזרחן לבן תלוי בתנאי האטמוספירה, ולכן אי-אפשר לשער כמה זמן יישאר באוויר.
אפשר להשתמש בזרחן לבן גם כנשק תבערה. כוחות ארה"ב השתמשו בזרחן לבן במהלך הקרב השני בפלוג'ה שבעיראק בשנת 2004 כדי להבריח החוצה באמצעות העשן לוחמים שהסתתרו ואז להתקיפם.
זרחן לבן גורם לכוויות חמורות שחודרות לעיתים קרובות עד העצם ונוטות להזדהם. זמן ההחלמה מהן ארוך. אם לא מסירים את כל רסיסי הזרחן הלבן, הם עלולים להחריף את הפצעים לאחר הטיפול ולהתלקח שוב עם חשיפה לחמצן. כוויות זרחן לבן ב-10% משטח הגוף בלבד עלולות להיות קטלניות, והחומר אף עלול לגרום לנזק נשימתי ולקריסת איברים.
פעמים רבות, גם מי ששורד את הפציעה הראשונית נידון לחיים של סבל בשל תופעות של כוויצה – כיווץ קבע של שרירים ורקמות אחרות – הפוגעת ביכולת התנועה. זאת ועוד, הטראומה מן המתקפה הראשונית, הטיפולים המכאיבים וצלקות המשנות את החזות גורמים לנזק נפשי ולהדרה חברתית.
השריפות עקב השימוש בזרחן לבן עלולות גם לגרום להרס של מבנים ורכוש אזרחיים, לפגוע ביבולים ולהרוג בעלי חיים. יתרה מזאת, מחסור במשאבים הזמינים לצוותים רפואיים בעת סכסוך מזוין מחריפים את האתגרים הטמונים בתהליך הטיפול בכוויות החמורות ממילא.
כאשר משתמשים בתחמושת זרחן לבן כנשק, היא נחשבת לנשק תבערה. הגם שנשק תבערה אינו אסור במפורש על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, המשפט ההומניטרי הבינלאומי המנהגי מחייב מדינות לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים כדי למנוע פגיעה באזרחים עקב השימוש מנשק מסוג זה.
נוסף על כך, השימוש בנשק תבערה מוסדר בפרוטוקול השלישי של האמנה בדבר כלי נשק קונבנציונליים מסוימים (CCW). פלסטין ולבנון הצטרפו לפרוטוקול השלישי, ואילו ישראל לא אשררה אותו. הפרוטוקול השלישי אוסר על שימוש בנשק תבערה המשוגר מן האוויר באזורים שיש בהם ריכוזי אוכלוסייה אזרחית, אך הוא מכיל שתי פרצות משמעותיות.
ראשית, הוא מגביל את השימוש בנשק תבערה בשיגור קרקעי באזורים שיש בהם ריכוזי אוכלוסייה אזרחית רק באופן חלקי, אך עדיין כולל גם תקיפות ארטילריה של זרחן לבן בעזה. שנית, הפרוטוקול מגדיר נשק תבערה כנשק ש"נועד בראש ובראשונה" להבעיר שריפות ולגרום לכוויות, ולכן ייתכן שאינו חל על תחמושת רב-תכליתית כגון תחמושת המכילה זרחן לבן כאשר היא משמשת ליצירת מסך עשן, גם אם התוצאות זהות לתוצאות התבערה. ארגון Human Rights Watch ומדינות רבות החברות ב-CCW ממליצים לסגור את הפרצות ולהדק את ההגבלה על השימוש בנשק בשיגור קרקעי.
ארגון Human Rights Watch תומך בקריאה הנרחבת למדינות ה-CCW להסכים להקצות זמן בפגישתן בחודש נובמבר 2023 לדיונים ייעודיים על מעמדו של הפרוטוקול ועל מידת הלימותו.
בין 27 בדצמבר 2008 ל-18 בינואר 2009 במהלך הפעולות הצבאיות שכונו "מבצע עופרת יצוקה", הצבא הישראלי ירה לפחות 200 פגזי זרחן לבן לעבר אזורים מאוכלסים ברצועת עזה באמצעות שיגור קרקעי. הכוחות הישראליים השתמשו בעיקר בפגזי ארטילריה מסוג M825E1 בקוטר 155 מ"מ. כל פגז כזה משחרר שבבים בוערים של זרחן לבן על פני רדיוס של 125 מטרים, כך שטווח ההשפעה השלילית רחב. משרד החוץ הישראלי מסר כי הצבא הישראלי השתמש בפגזים רק כדי לייצר מסכי עשן. אולם, תהא מטרתם הנטענת אשר תהא, ארגון Human Rights Watch מצא בשישה מקרים שתועדו על ידו, כי עשרות אזרחים נפגעו וכי פגזי הזרחן הלבן פגעו גם במבנים אזרחיים, לרבות בית ספר, שוק, מחסן אספקה הומניטרית ובית חולים.
התקיפות עוררו זעם בינלאומי ומקומי. בשנת 2013, בתגובה לעתירה שהוגשה לבג"ץ בנושא התקיפות בעזה, טען הצבא הישראלי כי יפסיק את השימוש בזרחן לבן באזורים מיושבים, למעט בשני מצבים צרים שחשף בפני השופטים בלבד. בפסק הדין, שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל הסבירה כי "מדובר בחריגים ההופכים את השימוש בזרחן הלבן לחריג קיצוני בנסיבות ייחודיות ביותר". אף שהבטחה זו שניתנה לבית המשפט אינה מייצגת שינוי רשמי במדיניות, קראה השופטת ארבל לצבא הישראלי לערוך "בדיקה מקיפה ומעמיקה" ולאמץ הנחיה צבאית קבועה.
באותה שנה הודיע הצבא הישראלי כי הוא מפתח פגזי עשן חדשים ללא זרחן לבן. אומנם הצבא הצהיר כי הוא שומר לעצמו את הזכות לאגור את תחמושת הזרחן הלבן שברשותו ולהשתמש בה עד אשר יהיו בידיו די חלופות, אך הסביר כי "בהתאם לתוצאות תהליך פיתוח זה, הפגזים החדשים נועדו להחליף בהדרגה את פגזי העשן הנוכחיים כאמצעים העיקריים המופעלים על ידי צה"ל לצורכי מיסוך".
