(בגדד) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי יחידות מובחרות של כוחות הביטחון הנשלטות בידי המשרד הצבאי של ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי מפעילות מתקן מעצר סודי בבגדד. לדברי הארגון, היחידות המובחרות אף מענות עצירים במתקן נוסף בעיר הבירה, ונהנות מחסינות מפני העמדה לדין על מעשים אלה.
ראיונות ומסמכי ממשלה מסווגים שהגיעו לידי ארגון Human Rights Watch חושפים כי החל ב-23 בנובמבר 2010 ובמרוצת שלושה או ארבעה ימים לאחר מכן העבירו הרשויות בעיראק למעלה מ-280 עצירים למתקן סודי בתוך "מחנה הצדק", בסיס צבאי גדול בצפון-מערב בגדד. האתר מנוהל בידי חטיבה 56 של הצבא, הידועה גם בכינויה "חטיבת בגדד", ובידי השירות ללחימה בטרור - שני גופים הכפופים למשרד ראש הממשלה. ההעברה הבהולה בוצעה ימים ספורים לפני שצוות פיקוח בינלאומי היה אמור לבחון את תנאי הכליאה במתקן הקודם שבו הוחזקו העצירים בתוך "מחנה הכבוד" שב"אזור הירוק". לידי ארגון Human Rights Watch אף הגיעה רשימה של למעלה מ-300 עצירים שהוחזקו ב"מחנה הכבוד" ערב ההעברה ל"מחנה הצדק". כמעט כל העצירים שהועברו הואשמו בטרור.
לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "חשיפת פעילותם של בתי סוהר סודיים בלב בגדד מצביעה על כך שהממשלה הפרה בגסות את הבטחותיה לכבד את שלטון החוק. הממשלה צריכה לסגור את המקומות האלה או להעביר אותם לאחריות מערכת המשפט, לשפר את תנאי הכליאה בהם ולהבטיח שכל מי שאחראי לעינויים ייענש".
ארגון Human Rights Watch אמר כי על ממשלת עיראק לסגור לאלתר את המתקנים הללו או להסדיר את התנאים בהם ולפתוח אותם לפיקוח ולביקורים.
כשמונים מתוך 280 העצירים מוחזקים בידי חטיבה 56 במתקן הסודי שבתוך "מחנה הצדק" ללא גישה לעורכי דין או לבני משפחה. פקחי בתי כלא אינם מורשים לערוך ביקורים באגף המופעל בידי חטיבה 56 במתקן זה, והדבר מעלה חשד מחוּדש שייתכן שאנשי החטיבה מענים שם עצירים. על-פי מקורות ממשלתיים, השירות ללחימה בטרור הוא המחזיק ביתר מאתיים העצירים שהועברו, אף כי חטיבה 56 נושאת בעיקר האחריות לביטחון במתקן שבשכונת אל-כאדמייה שבבגדד.
באחד מ-18 המסמכים שהגיעו לידי ארגון Human Rights Watch, מכתב שנשלח ממשרד התובע של מועצת השיפוט העליונה, מתבקש משרד ראש הממשלה להנחות גורמים רשמיים ב"מחנה הצדק" להפסיק למנוע מפקחי בתי הסוהר ומבני משפחה לבקר את העצירים. במכתב, שנשלח ב-6 בדצמבר 2010, נקבע כי סירוב כזה "אינו עומד באמות המידה המשפטיות ואף לא באלה ההומניטאריות, אלא אם [הסירוב הוא] הנחייה שניתנה ספציפית על-ידי שופט בבית משפט מתמחה". במכתב נוסף, ששר המשפטים שלח ב-13 בינואר 2011 ללשכת המפקד העליון של הכוחות המזוינים, אשר באמצעותו שולט ראש הממשלה בכוחות הביטחון העיראקיים, נאמר שאיש חטיבה 56 מנע מפקחי בתי הסוהר של המשרד לזכויות האדם לבקר במתקן.
מתקן המעצר הסודי ממוקם בתוך מתקן מעצר לגיטימי של משרד המשפטים ב"מחנה הצדק", המוכר בכינויו "צדק 2" (סִגְ'ן אל-עדאלה 2), שמוחזקים בו מעט למעלה מאלף עצירים. "מחנה הצדק" הוא האתר שבו שכן בעבר משרד המודיעין "האגף החמישי" (א-שעבה אל-ח'אמסה) שנודע לשמצה בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין ואשר נקשר בתקופה ההיא בעינויים ובהיעלמויות. במקום זה הוצא להורג הרודן לשעבר בשנת 2006.
"מחנה הצדק", שממנו הועברו העצירים, עמד ב-23 בינואר במוקד ביקורת עיתונאית לאחר שהלוס אנג'לס טיימס חשף מקרי התעללות שבוצעו במקום ותיאר את התנאים בו כ"עלובים". בידיעה נכתב כי עצירים מוחזקים במחנה זה בתוך תאים קטנים ונטולי חלונות שמהם עולה צחנת צואה.
ראיונות שארגון Human Rights Watch ערך לאחרונה עם למעלה מתריסר עצירים לשעבר שהוחזקו ב"מחנה הכבוד" מספקים תיעוד לאופן שבו מוחזקים שם עצירים ללא קשר עם החוץ ובתנאים לא אנושיים, לא פעם למשך חודשים ברציפות. העצירים תיארו לפרטי פרטים את המגוון הרחב של מעשי התעללות שסבלו מהם במהלך חקירתם במתקן, ואשר נועדו בדרך כלל לחלץ מהם הודאת שווא. לדבריהם, החוקרים הכו אותם, תלו אותם במהופך למשך שעות ברציפות, חשמלו חלקים שונים בגופם ובכלל זה את אברי המין שלהם, ועטפו את ראשם בשקיות פלסטיק שוב ושוב עד שהתעלפו מחנק.
בראיונות שערך ארגון Human Rights Watch בחודש דצמבר תיארו עצירים לשעבר את ההתעללות ב"מחנה הצדק":
- אחד העצירים אמר ב-26 בדצמבר: "התא היה צפוף כל כך עד שהיינו צריכים לעמוד ולשכב בתורות, וניסינו לאפשר לאנשים לשכב אם הם מבוגרים, או בייחוד אם הם רק חזרו מחקירה. אז [אחרי חקירה] בדרך כלל לא יכולנו לעמוד".
- עציר אחר אמר ב-18 בדצמבר: "כיסו לי את העיניים והחזיקו אותי כשאני על הרצפה, עם הפנים למטה והידיים קשורות חזק מאחורי הגב. החוקר דרך על הזרועות שלי, והפעיל עליהן יותר ויותר משקל, עד שצרחתי".
- עציר שלישי, שהוחזק ב"מחנה הכבוד" בקיץ 2010, אמר בראיון שנערך ב-27 בדצמבר: "קשרו לי את הידיים מעל הראש והכניסו את הרגליים שלי לתוך מים, ואז הם חשמלו אותי בראש, בצוואר ובחזה. החוקרים הרביצו לי עוד פעם ועוד פעם ואמרו לי שהם ילכו לבית שלי ויאנסו את אחותי אם לא אחתום על הודאה, אז חתמתי. אפילו לא ידעתי במה אני מודה".
במענה לידיעה שפורסמה בעיתון הלוס אנג'לס טיימס, ואשר חשפה כי "מחנה הצדק" מנוהל בידי חטיבה 56 והשירות ללחימה בטרור, אמר סגן שר המשפטים העיראקי בושו אבראהים ב-24 בינואר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי משרד המשפטים הוא הגורם היחיד האחראי על המתקן.
לדבריו, "זאת האחריות שלי, ואני מכחיש את כל ההאשמות האלה - הן כולן שקרים". סגן השר טען עוד כי "משפחות יכולות לבקר את בניהן ובעליהן, עורכי דין יכולים לבקר אותם בקביעות. זה כמו כל בית סוהר אחר המנוהל בידי משרד המשפטים".
אבראהים שב והדגיש: "אין זה נכון שהוא מנוהל על-פי הוראותיו של אל-מאלכי. הוא מופעל על-ידי משרד המשפטים".
אולם, מסמכים שהגיעו לידי ארגון Human Rights Watch מפריכים את טענות הממשלה כאילו "מחנה הצדק" נשלט בידי משרד המשפטים. באחד המסמכים המסווגים, שהתאריך המופיע עליו הוא 2 באוגוסט 2010, ביקש שר המשפטים לשעבר דארא נור א-דין כי צוותו יקבל אישור מלשכת המפקד העליון של הכוחות המזוינים כדי להעביר עצירים מ"מחנה הכבוד". הדבר מצביע על כפיפותו של משרד המשפטים ללשכת המפקד העליון של הכוחות המזוינים בכל הנוגע למתקן זה.
בתזכיר לאנשי צוותו ביקש מהם שר המשפטים לשלוח מכתב ללשכת המפקד העליון של הכוחות המזוינים "ולבקש אישור להעברת המשמורת על אסירים" אל המשרד, כדי שניתן יהיה להעבירם למקום אחר. המסמך מצביע על כך שהסוגיה עלתה לאחר שסגן שר המשפטים אבראהים הכיר בכך שמשרדו אינו יכול להעביר עצירים בשל התערבות של גורמים שמחוץ למשרד, ובייחוד חוקרים צבאיים.
במסמך נוסף, מחודש אוקטובר 2010, בחתימת ידו של אבראהים עצמו, נכתב שלמשרד המשפטים "אין כל התנגדות לכך שיותר לעורכי דין ולמשפחות לבקר עצירים" ב"מחנה הצדק". עם זאת, נקבע במכתב עוד כי "הדבר נמנע רק בשל סידורי הביטחון ההדוקים המוחלים על-ידי משרד הביטחון/אגף [הכליאה של] חטיבה 56 ומִנהל הלחימה בטרור, וכן בשל מיקומו של בית הסוהר ב'אזור הירוק'".
בתגובה לפרסום בעיתון הלוס אנג'לס טיימס הוסיף אבראהים כי הצלב האדום הבינלאומי ביקר בבית הסוהר שב"מחנה הצדק". ארגון Human Rights Watch יצר קשר עם דוברת הצלב האדום גְרציאֵלָה ליאֵטֶה פּיקוֹלוֹ, והיא מסרה כי בניגוד לדברי אבראהים לא עלה בידי הצלב האדום לבקר ב"מחנה הצדק" משום שהממשלה לא עמדה בדרישות הארגון לביקורים כאלה, ובהן מתן גישה לכל אגפי המתקן ולכל הכלואים בו.
לדבריה, "חשוב לציין שגם לו עלה בידינו לערוך ביקור, ביקור לבדו אינו בגדר תעודת הכשר, אלא חלק מתהליך". מקורות ממשלתיים אמרו לארגון Human Rights Watch כי הרשויות מונעות מהמשרד לזכויות האדם לערוך ביקורות כלשהן ב"מחנה הצדק" כבר למעלה משנה.
כמה וכמה מקורות ממשלתיים ציינו כי אף שחטיבה 56 והחטיבה האחות שלה, חטיבה 54, כפופות באופן טכני לניהולו של משרד הביטחון, שרשרת הפיקוד של החטיבות הללו עוקפת את המשרד. הן אינן כפופות לשר הביטחון או לרמטכ"ל הצבא, אלא לאל-מאלכי, וזאת באמצעות לשכת המפקד העליון של הכוחות המזוינים. באמצעות לשכה זו ראש הממשלה שולט גם על השירות ללחימה בטרור, שאינו כפוף לאף משרד ממשלתי ופעילותו אינה מוסדרת באמצעות חקיקה כלשהי. השירות ללחימה בטרור עובד בשיתוף פעולה הדוק עם הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב.
קצינים בצבא ובעלי תפקידים במשרד הביטחון ובמשרד הפנים אמרו לארגון Human Rights Watch כי חטיבה 56 והשירות ללחימה בטרור מבצעים פעולות באורח שגרתי, ובכלל זה מעצרים המוניים וכליאה, מבלי להודיע על כך למשרדי הממשלה העוסקים בענייני ביטחון. בכיר במשרד הפנים אמר ב-18 בדצמבר לארגון Human Rights Watch שיחידות אלה "יוצרות בלבול ואווירה מסוכנת שבה יחידות מיוחדות שיש להן מקור סמכות נפרד מתפרצות ולוקחות אנשים". הבכיר ציין כי כוחות הביטחון הרגילים פוחדים מיחידות מובחרות אלה.
גורם במשרד הביטחון אמר ב-23 בינואר לארגון Human Rights Watch כי בניגוד לדפוס הפעולה הקבוע, שלפיו כוחות הביטחון קולטים עצירים באמצעות שירות בתי הסוהר הכללי, חטיבה 56 וחטיבה 54 מסרבות לעתים קרובות למסור את העצירים שהן מחזיקות.
לדבריו, "בני משפחותיהם ועורכי דינם לא יכולים לבקר אותם, ולפעמים אפילו לא יכולים לברר האם הם חיים או מתים".
גורמים במשרד הביטחון אמרו בראיון לארגון Human Rights Watch כי מתקיים שיתוף פעולה הדוק בין חטיבה 56 לבין חטיבה 54, שהצבא והמשטרה נוהגים לכנותן יחד "כוחות אל-מאלכי". אסירים שנעצרו והוחזקו בתחילה בבית הסוהר המופעל בידי אחת משתי החטיבות הללו מועברים לא פעם לבית הסוהר המופעל בידי החטיבה השנייה.
גורם במשרד הפנים סיפר ב-13 בינואר לארגון Human Rights Watch כי "אנשים מגיעים לתחנות משטרה או לבתי סוהר ומחפשים את בני המשפחה שלהם שנעצרו. אם אנחנו מגלים שכוחות אל-מאלכי לקחו אותם, אנחנו לא מקבלים עליהם מידע כלשהו ואין לנו שום סמכות לפעול בעניינם".
אשתקד חשף המשרד לזכויות האדם בית סוהר סודי המנוהל בידי חטיבה 54, בסיוע חטיבה 56, בנמל התעופה מותָ'נא הישן שבמערב בגדד. בחודש אפריל ראיין ארגון Human Rights Watch 42 עצירים שעונו במתקן זה לאורך כמה חודשים. במתקן סודי זה הוחזקו כ-430 עצירים ללא גישה למשפחותיהם ולעורכי דינם. העצירים סיפרו כי אנשי כוחות הביטחון בעטו והצליפו בהם, הכו וחנקו אותם, הלמו אותם במכות חשמל, צרבו את עורם בסיגריות ועקרו להם ציפורניים ושיניים. לדבריהם, חוקרים ביצעו מעשי סדום במקצת העצירים באמצעות מקלות וקני אקדח. כמה בחורים אמרו כי אולצו לבצע מין אוראלי בחוקרים ובסוהרים, וכי חוקרים הכריחו עצירים להתעלל מינית זה בזה.
במברק של שגרירות ארה"ב שהגיע לידי עיתון הלוס אנג'לס טיימס צוין כי חוקרי חטיבה 56 נשלחו למות'נא מ"מחנה הכבוד". במברק אחר צוין כי החטיבה "כפופה ישירות למשרד ראש הממשלה".
באותה עת תיאר אל-מאלכי את בית הסוהר מות'נא כמתקן מעבר הנתון לפיקוח משרד הביטחון.
עם זאת, בכיר במשרד הביטחון ביקש לנקות את משרדו מההאשמות על עינויים במות'נא. במכתב מסווג שנשלח למשרד לזכויות האדם ב-3 במאי 2010, והגיע לידי ארגון Human Rights Watch, כתב סאלח סרחאן, מזכ"ל משרד הביטחון: "למשרד שלנו אין כל קשר לוועדות החקירה הצבאיות ההן, ואף לא למתקן המעצר סור נינווא [מות'נא], כיוון שהן אלה והן זה קשורים ללשכת המפקד העליון של הכוחות המזוינים".
