(ירושלים) – ארגון Human Rights Watchאמר היום בנוגע למקרה מ-9 בדצמבר 2013 שבו חיילים ישראלים ירו למוות בנער בן 15 בגבו בסמוך לבית ספרו כי הרשויות הישראליות לא הציגו ראיות כלשהן לכך שנשקפה ממנו סכנת חיים כלשהי המצדיקה ירי כזה. זוהי התקרית השנייה בשנת 2013 של ירי קטלני בילד שנמלט מכוחות ישראליים שנפרסו בסמוך לבית ספר.
עדי ראייה אמרו לארגון Human Rights Watchכי חייל ירה בווג'יה א-רמחיבמחנה הפליטים ג'לזון. הראיות שהגיעו לידי ארגון Human Rights Watchאינן מאפשרות לקבוע בבירור אם א-רמחי, שנורה באזור שבין בית הספר לחנות סמוך, הצטרף לנערים פלסטינים שיידו אבנים על חיילים בקרבת מקום. אולם, לדברי העדים, החיילים היו במרחק של כמאתיים מטר מהמקום ולא נשקפה להם סכנה כלשהי של פגיעת אבנים.
לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "חיילים ישראלים שהסתתרו ליד בתי ספר, ככל הנראה כדי לבצע מעצרים, הרגו השנה, בשני מקרים שונים, ילדים שלא נשקפה מהם שום סכנה. ניסיון העבר מלמד שלמשפחות הילדים מצפים הליכים ממושכים ולא שקופים שיעלו בתוהו וכי מבצעי ההפרות לא יידרשו לתת במסגרתם את הדין על מעשיהם".
לדברי עדי ראייה, כוחות ישראליים שהסתתרו בחודש ינואר בסמוך לגדר הצבאית, במרחק לא רב מבית הספר לבנים בכפר בודרוס, ירו למוות בנער בן 16 בשם סמיר עווד. לפני שנורה עבר הנער דרך שער צבאי פתוח במכשול ההפרדה הישראלי. העדים סיפרו כי החיילים יצאו ממקום מחבואם וירו בעווד בעת שניסה להימלט. לדבריהם, עווד ופלסטינים אחרים באזור לא יידו אבנים על החיילים ולא איימו עליהם בכל דרך אחרת, וגם הצבא הישראלי לא העלה טענה כזו.
הצבא הודיע כי הוא חוקר את שני מקרי ההרג.
עדים מסרו לארגון Human Rights Watchכי בתקרית שאירעה ב-9 בדצמבר חייל, שהיה ליד ההתנחלות בית אל, ירה בגבו של א-רמחי ממרחק של כמאתיים מטר. עיתון "הארץ" דיווח ב-11 בדצמבר כי "גורמי צבא" אמרו לעיתון דברים אלה:
"כוח מגדוד צבר של גבעתי הוצב במארב שנועד לתפוס מיידי אבנים. במהלך הפעילות החלו (פלסטינים) ביידוי אבנים לעבר הכוח ולעבר ישראלים באזור. על-פי הדיווח של מפקד הכוח, נפתח נוהל מעצר חשוד ובוצע ירי לאוויר בלבד".
ממקורות רפואיים ומתצלום הגופה, שנבחנו על-ידי ארגון Human Rights Watch, עולה כי בגבו של א-רמחי היה פצע כניסה של כדור, וכי לא היה פצע יציאה. היעדרו של פצע יציאה עולה בקנה אחד עם ההצהרות שלפיהן הכדור נורה באמצעות רובה סער ממרחק ניכר מא-רמחי.
לדברי ארגון Human Rights Watch, אין שום הצדקה נראית לעין לשימוש בתחמושת חיה. לפי אמות המידה הבינלאומיות לשימוש בכלי נשק במצבי שיטור, השימוש בכוח קטלני מותר רק כמוצא אחרון וכאשר הדבר נחוץ לחלוטין להגנה על חיים. אם דיני המלחמה, החלים בגדה המערבית הכבושה, רלוונטיים לתקרית, הרי שהירי מהווה הפרה של האיסור על פגיעה מכוונת באזרחים כל עוד אינם משתתפים באורח פעיל במעשי האיבה. התקפה על אזרח המבוצעת בכוונה תחילה או בפזיזות היא בגדר פשע מלחמה.
דובר מטעם הצבא, סרן איתן בוכמן, אמר לגבי התקרית מחודש ינואר כי החיילים פעלו בה על-פי "ההוראות הרגילות לפתיחה באש, הכוללות ירי חי". הצבא הישראלי אמר כי הוא חוקר את התקרית, שבה היו מעורבים, על-פי דיווחים בתקשורת, חיילים מחיל השריון.
עדי ראייה לתקרית מחודש ינואר אמרו לארגון Human Rights Watchכי בחודש פברואר הם העידו בדיון משפטי צבאי, בסיועו של הארגון הישראלי לזכויות האדם "בצלם", אשר תיעד את האירוע והעביר לצבא את המידע שאסף. בחודש מאי הודיעה הפרקליטות הצבאית ל"בצלם" כי התיק הועבר להשלמת חקירה במצ"ח. רופא פלסטיני שראה את גופתו של עווד מסר בחודש מאי את עדותו, ובחודש דצמבר השתתף אחד הנערים שהיה עד לירי בדיון משפטי ומסר את עדותו.
מאז חודש ספטמבר 2000 העמידה ישראל לדין רק 16 מאנשי כוחות הביטחון שלה בגין הרג בלתי חוקי של פלסטינים, ורק שישה מהם הורשעו בדין. תקופת המאסר המרבית שנגזרה במקרים אלה הייתה שבעה חודשים, כפי שעולה ממידע שהצבא העביר לידי הארגון הישראלי לזכויות האדם "יש דין".
ראו תיאור של שני המקרים להלן.
וג'יה א-רמחי
שני נערים ממחנה הפליטים ג'לזון, בני 15 ו-16, אמרו לארגון Human Rights Watchכי ב-9 בדצמבר אחר הצהריים הם שיחקו בכדורגל ביחד עם וג'יה א-רמחי ושלושה בני נוער נוספים, בחצר בית הספר של סוכנות אונר"א בג'לזון. הנערים, כמו-גם תושבים ועדי ראייה אחרים שארגון Human Rights Watchראיין, ביקשו להישאר בעילום שם. לדברי הנערים, בסביבות השעה 15:00 הם עזבו את בית הספר ביחד עם א-רמחי והלכו לאורך הרחוב הראשי לכיוון חנות מיני-מרקט הנמצאת במרחק של כ-150 מטר מצפון לבית הספר. שני הנערים אמרו כי ראו ארבעה חיילים על צלע גבעה מחוץ לגדר המקיפה את ההתנחלות בית אל, במרחק של כמאתיים מטר מהם. הנערים ועדי ראייה אחרים אמרו לארגון Human Rights Watchכי לא היו באזור חיילים אחרים, כלי רכב צבאיים או מתנחלים.
שני תושבים נוספים ממחנה הפליטים ג'לזון, שהיו במיני-מרקט, אמרו כי קבוצה של נערים ובחורים מהמחנה התאספה לאורך הכביש הראשי ולצדו, בשטח פתוח שבו פסולת בנייה וחצץ, בין בית הספר לבין החנות. לדברי השניים, כמה מהאנשים בקבוצה, שהיו בשטח הפתוח, יידו אבנים לעבר החיילים הישראלים. לארגון Human Rights Watchלא התאפשר לקבוע על סמך ראיונות אלה אם א-רמחי נמנה עם מיידי האבנים. הצבא לא טען כי מי מהחיילים נפגע מהאבנים.
שני התושבים ועד נוסף אמרו כי שמעו כמה יריות לפני שא-רמחי נורה, אך לא ידוע להם על כך שמישהו פרט לא-רמחי נפגע מהירי. תושב בן 29 אמר כי "החיילים נהגו לירות פה גז מדמיע ורימוני הלם", אך לדבריו, באותו אחר-צהריים הוא שמע רק ירי חי.
עדי ראייה אמרו כי בעת שא-רמחי נורה הוא היה במטע דליל של עצי זית המשתרע בצמוד לשטח הפתוח ומדרום לו. ארגון Human Rights Watchבחן איזור פתוח בין המטע לבין המיקום שבו העדים ראו לדבריהם את החיילים מצדו השני של עמק קטן. בחור בן 21 מג'לזון אמר כי בין השעות 16:00 ו-16:30 הוא שמע כמה יריות:
ואז הם הפסיקו, אז הלכתי לראות מה קרה. ראיתי את וג'יה שוכב על הקרקע, ליד המיני-מרקט. החיילים היו רחוקים אז ניגשתי לבדוק אותו, אבל הם ירו שוב אז השתופפתי כדי להתקרב אליו. החיילים היו קרובים להתנחלות, מחוץ לה, ליד מגדל שמירה [במרחק של כמאתיים מטר מהמקום] והם ירו לכיוון שלנו, אולי ארבע או חמש יריות. אני וחבר הגענו אליו וסחבנו אותו לרחוב. לקח לנו כמה דקות למצוא מכונית שתעצור ותיקח אותו. הוא מת לי בידיים לפני שהגענו לבית החולים.
מקור רפואי הבקי בפרטי מותו של א-רמחי אמר לארגון Human Rights Watchכי א-רמחי הגיע למרכז הרפואי ברמאללה בשעה 16:48, ורופאים קבעו את מותו בשעה 17:15, לאחר שניסו ללא הצלחה לבצע בו החייאה. המקור אמר כי לא-רמחי היו פצע כניסה אחד מירייה מתחת לעצם השכם השמאלית ודימום פנימי ניכר בחזה, וכי לא היה בגופו פצע יציאה. ארגון Human Rights Watchבחן תצלומים של הפצע.
ב-15 בדצמבר הודיע הצבא הישראלי לארגון "בצלם" כי יפתח בחקירה פלילית לגבי המקרה.
נער בן 16 אמר לארגון Human Rights Watchכי ב-1 באוקטובר, בתקרית נפרדת שאירעה באותו אזור, בסמוך למחנה הפליטים ג'לזון, חייל ישראלי ירה בו מטווח קצר ביותר, כדור חי בירך, במהלך עימות עם חיילים. החיילים ירו גז מדמיע וכדורי גומי על נערים ממחנה הפליטים שיידו עליהם אבנים, בין בית הספר לבין המיני-מרקט. לדברי הילד, בזמן שהוא ואחד החיילים צעקו קריאות גנאי זה לעבר זה, הופיע לצדו חייל אחר, שהוא לא ראה קודם לכן, ירה בו, ואז עצר אותו.
ארגון Human Rights Watchבחן צלקות על רגלו של הנער וצילומי רנטגן שלדבריו ולדברי אביו בוצעו לאחר הפציעה ושבהם נראה כי הכדור חדר לירך שמאל, מצדה הפנימי, ויצא מעל הברך השמאלית, כשהוא שובר את עצם הירך. לדברי הנער, "החיילים שמו לי אזיקונים על הידיים וכיסו לי את העיניים, ואז לקחו אותי לבית אל והשאירו אותי שם למשך שעה. אחר כך לקחו אותי למחסום קלנדיה, והשאירו אותי שם למשך 45 דקות, שבסופן הגיע אמבולנס [פלסטיני] לקחת אותי לבית החולים ברמאללה". לדברי הנער, במהלך אותה תקרית חיילים ירו גם בצעיר בן 18 ולאחר מכן בגבר בן שלושים שניסה לסחוב את הצעיר ולהרחיקו ממקום האירוע.
סמיר עווד
האזור הפתוח שבו נורה עווד בן ה-16 משתרע על מורדות גבעה, ומעליו ניצב בית ספר, שבו למד בכיתה י"א. במרחק של כ-250 מטר מבית הספר נמצא מכשול ההפרדה הישראלי, שהוקם על אדמות הכפר באזור ואשר מורכב מכמה שכבות: גלילי תיל, אחריהם גדר צבאית ושער, בהמשך גדר נוספת, גבוהה יותר, ומעבר לכל אלה דרך סיור צבאית. הנערים שהיו עם עווד בעת ההיא סיפרו לארגון Human Rights Watchכי שלושתם ושני תלמידים נוספים הלכו לעבר הגדרות לאחר השלמת הבחינות האחרונות לפני החופשה. לדבריהם, עווד, שלבש מכנסי ג'ינס ואימונית צהובה, השלים זה עתה מבחן במדעים.
"זאת הייתה הפעם הראשונה שבה ראינו את השער בגדר פתוח", אמר הנער בן ה-15 לארגון Human Rights Watch. "החלטנו רק להיכנס [בין שתי הגדרות]כי לא היה שום ג'יפ [צבאי] על הכביש. חשבנו שאין שם חיילים.
הנער בן ה-14 אמר:
ראינו שהשער פתוח, אז התלהבנו והחלטנו לעבור בו. זה שער אפור. עברנו את גלילי התיל ואז [שני נערים] עברו דרך השער, קודם [נער בן 13] ואחריו סמיר. ואז היו חיילים ששכבו בתעלה, ארבעה בצד שמאל ושניים מימין [לשער]. הם קמו ואמרו "עצרו". האחרים רצו חזרה לכיוון הכפר, והחיילים ירו באוויר פעמיים או שלוש.
סמיר נבהל ורץ דרך השער לכיוון הלא נכון. הוא ניסה לטפס על הגדר [השנייה] ואחד מארבעת החיילים מצד שמאל ירה לו ברגל. הוא נפל, קם, וחזר דרך השער לכיוון הכפר. חייל אחר תפס אותו בכתף, אבל הוא חמק וניסה לרוץ לכיוון הכפר. הוא צלע. אחד [מהחיילים] זרק רימון הלם, ואז חייל אחר ירה לו בגב ובראש.
הנערים סיפרו שהם ויתר הילדים לא החזיקו דבר בידיהם וכי לא יידו אבנים. לדברי הנערים, לאחר שעווד נורה בגבו, כמה חיילים ניגשו אליו. בן ה-15 סיפר: "אחד החיילים התחיל לתת לו סטירות, כי הוא היה מחוסר הכרה, ואז עשה לו החייאה וקרע גופייה כדי לחבוש אותו".
מסמכים רפואיים פלסטיניים שהגיעו לידי ארגון "בצלם" מאשרים שעווד נורה שלוש פעמים: ברגל, בגב העליון ובאחורי הראש.
אחיו הצעיר של עווד, מחמוד בן התשע, רץ לספר להוריהם על הירי, כפי שסיפר לארגון Human Rights Watchאביהם, אחמד, בן ה-47. "בהתחלה, כשמחמוד אמר שירו בו, לא פחדנו כי הנחנו שאלה כדורי גומי", אמר אחמד עווד. תושבי בודרוס סיפרו שהכוחות הישראליים סירבו לאפשר להם לחלץ את גופתו של עווד במשך כמה וכמה דקות. שכן בשנות השלושים לחייו סיפר לארגון Human Rights Watch: "החיילים כל הזמן אמרו 'אחורה, אחורה'. בסופו של דבר התעלמתי מהם וניגשתי לגופה שלו ולקחתי אותו". אביו של עווד סיפר שבנו נלקח ברכב לכפר נעלין הסמוך, ובו הועבר לאמבולנס שהבהיל אותו לרמאללה, במרחק של 35 ק"מ.
תושבי בודרוס אמרו שהצבא יידע אותם על כך שב-29 בינואר יתקיים דיון בבית הדין הצבאי שבהתנחלות בית אל, הסמוכה לרמאללה, ובו יישמעו עדי ראייה. שני עדים מבודרוס הגיעו לבית אל כדי להשתתף בדיון, אך גורמים צבאיים אמרו להם שהדיון יתקיים בהתנחלות גבע בנימין, שבמרחק כמה קילומטרים מדרום לשם. עדי הראייה נסעו לגבע בנימין, ושם גורמים צבאיים אמרו להם שוב ושוב לחכות, ואז טענו שהדיון יתקיים בסופו של דבר דווקא בבית אל. לאחר מכן, גורמים בבית אל דחו את הדיון ל-4 בפברואר. העדים התייצבו בדיון והציגו את עדויותיהם. ב-23 באפריל הודיעה הפרקליטות הצבאית ל"בצלם" כי היא לומדת את ממצאי חקירת מצ"ח בעניין התקרית. ב-13 במאי דיווחה הפרקליטות ל"בצלם" כי התיק נשלח להשלמת חקירה במצ"ח, המבצעת כעת בדיקות נוספות. לפי "בצלם", בחודש מאי העיד בפני הצבא הישראלי רופא פלסטיני שראה את גופתו של עווד, וב-24 בדצמבר העיד שוב אחד הנערים שהיו עדים לתקרית.
