המתקפה של ארגונים פלסטיניים חמושים בהובלת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023

הפרות של המשפט הבינלאומי ופשעים שבוצעו ב-7 באוקטובר 2023

1. אילו הפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ופשעים בינלאומיים חמורים בוצעו ב-7 באוקטובר 2023؟

ממחקר שערך ארגון Human Rights Watch עולה כי ארגונים פלסטיניים חמושים שהיו מעורבים במתקפה על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 ביצעו הפרות רבות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי – המוכר גם בשם דיני המלחמה – המגיעות לכדי פשעי מלחמה. הפרות אלה כוללות התקפות מכוונות וחסרות הבחנה על אזרחים ועל אובייקטים אזרחיים; הרג מכוון של אנשים במשמורת; יחס אכזרי ובלתי אנושי אחר; פשעים הקשורים לאלימות מינית ומגדרית; תפיסת בני ערובה; השחתה וביזוי של גופות; שימוש במגינים אנושיים; וביזה.

ארגון Human Rights Watch גם הגיע למסקנה כי הארגונים הפלסטיניים החמושים ביצעו התקפה נרחבת שהופנתה נגד אוכלוסייה אזרחית, כמשמעות המונח בהגדרה לפשעים נגד האנושות. מסקנה זו מתבססת על האתרים האזרחיים הרבים שהיו יעד למתקפות ועל התכנון שהוביל לפשעים, כפי שתיעד ארגון Human Rights Watch. כמו כן הגיע ארגון Human Rights Watch למסקנה כי הרג אזרחים ותפיסת בני ערובה היו מטרות מרכזיות של המתקפה המתוכננת, ולא מעשים שנעשו מתוך אלתור, או כתוכנית שהשתבשה, או כמעשים מבודדים, למשל כמעשים שבוצעו רק בידי פלסטינים מרצועת עזה שאינם משתייכים לשום ארגון. מכאן שיש ראיות מוצקות לקיומה של מדיניות ארגונית לביצוע מעשים רבים שהם בגדר פשעים נגד האנושות.

לפי אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), התקפה המכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית מוגדרת כדרך פעולה הכרוכה בביצוע חוזר ונשנה של מעשים שהם בגדר פשעים נגד האנושות, כגון רצח וכליאה שלא כדין, בהתאם למדיניות של מדינה או של ארגון לבצע או לקדם התקפה כזו.

ארגון Human Rights Watch הגיע למסקנה כי רצח האזרחים ותפיסת בני הערובה – כליאה המפֵרה את כללי היסוד של המשפט הבינלאומי – ב-7 באוקטובר 2023, היו חלק מהמתקפה והם בגדר פשעים נגד האנושות.

נדרשת חקירה נוספת של עוד פשעים אפשריים נגד האנושות, לרבות רדיפה של כל קבוצה הניתנת לזיהוי על בסיס של גזע, לאום, מוצא אתני או דת; אונס או כל צורה אחרת של אלימות מינית, שחומרתה דומה; והשמדה. כל אלה מגיעים לכדי פשעים נגד האנושות אם המעשים המגיעים לכדי פשעים אלה בוצעו כחלק מהתקפה המכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית.

דו"ח זה סוקר רק את ההפרות שבוצעו ב-7 באוקטובר; הוא אינו בוחן את ההפרות שבוצעו במהלך אירועים שהתחוללו לאחר מכן, לרבות היחס לבני ערובה ברצועת עזה.

2. איזה מחקר ערך ארגון Human Rights Watch כדי לקבוע אילו הפרות של המשפט הבינלאומי בוצעו במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר؟

ארגון Human Rights Watch ראיין 94 משורדי המתקפות ב-7 באוקטובר ו-50 בני אדם נוספים, לרבות בני משפחה של שורדים, של בני ערובה ושל הרוגים; אנשי כוחות הצלה שאספו שרידי אדם מאתרי המתקפה; מומחים רפואיים שבחנו את שרידי האדם וסיפקו ייעוץ משפטי לרשויות הישראליות; נושאי משרות ברשויות המוניציפליות של היישובים שהותקפו; ועיתונאים שביקרו באתרי ההתקפות לאחר שכוחות ישראליים חזרו ואִבטחו את האזורים. רוב השורדים שרואיינו היו יהודים ישראלים; ארגון Human Rights Watch ראיין גם פלסטינים מרצועת עזה, פלסטינים אזרחי ישראל ועובדים זרים מנפאל, מתאילנד ומהפיליפינים.

החוקרים גם אימתו וניתחו למעלה מ-280 תמונות וסרטונים שצולמו במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר או מיד לאחריה ורבים מהם פורסמו ברשתות חברתיות.

3. כמה אנשים נהרגו במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר؟

ממשלת ישראל דיווחה על מותם של 1,195 בני אדם עקב המתקפה ב-7 באוקטובר, ובהם גם בני ערובה שנלקחו לרצועת עזה ומתו מאוחר יותר. סוכנות הידיעות הצרפתית (AFP), שניתחה מאגרי מידע רבים של ממשלת ישראל, שתיעדו את מספר האנשים שנהרגו, וחקרה הרג של זרים, העריכה כי 815 מתוך 1,195 הרוגי המתקפה היו אזרחים, לרבות 79 אזרחי מדינות זרות. עם ההרוגים נמנו לפחות 282 נשים ו-36 ילדים. סוכנות הידיעות הצרפתית לא ספרה חיילים, אנשי משטרה ואנשי כיתות כוננות כאזרחים, אף על פי שלפי דיני המלחמה, אנשי משטרה ואנשי כיתות כוננות שאין להם תפקיד לחימה קבוע נחשבים בדרך כלל לאזרחים.

ארגון Human Rights Watch לא הצליח לברר בוודאות את סיבת המוות של כל האזרחים שקיפדו את חייהם. במקרים שבהם קיבל ארגון Human Rights Watch מידע על סיבת המוות, הראיות מצביעות על כך שרק מעט מקרי מוות של אזרחים נגרמו עקב לחימה בין הכוחות המזוינים של ישראל לבין ארגונים פלסטיניים חמושים, או מידי כוחות ישראליים. ארגון Human Rights Watch לא מצא ראיות התומכות בטענה שרוב מקרי המוות נגרמו מנשק כבד שלא שימש ארגונים פלסטיניים חמושים אלא רק כוחות ישראליים.

4. האם ארגון Human Rights Watch בחן הפרות שביצעו ארגונים פלסטיניים חמושים נגד חיילים ישראלים؟

על פי דיני המלחמה, לוחמים הם יעד להתקפה צבאית. עם זאת, בעת שהם במשמורת הם מוגנים מפני מעשי התעללות, כגון עינויים, אלימות מינית ומגדרית ורצח, ומפני הפרות אחרות של דיני המלחמה, כגון השימוש בהם כבני ערובה או כמגינים אנושיים.

בשל היעדר גישה לכוחות המזוינים של ישראל, ארגון Human Rights Watch לא בחן בדו"ח הפרות שבוצעו ב-7 באוקטובר נגד חיילים ישראלים.

5. אילו הפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ופשעים בינלאומיים חמורים תיעד ארגון Human Rights Watch ברצועת עזה מאז המתקפה ב-7 באוקטובר؟

מאז 7 באוקטובר 2023 ניתקו הרשויות הישראליות את אספקת השירותים החיוניים לאוכלוסיית הרצועה, לרבות מים וחשמל, ומנעו הכנסה של סחורות מכל סוג שהוא, פרט לזרזיף דק של דלק וסיוע הומניטרי חיוני – צעדי ענישה קולקטיבית המגיעים לכדי פשע מלחמה וכוללים שימוש בהרעבה כשיטת לוחמה. המצור החמיר את המצב ההומניטרי ברצועת עזה, הנובע מההגבלות הגורפות שישראל מטילה מזה 17 שנה על תנועת אנשים וסחורות לתוך הרצועה וממנה.

תקיפות ישראליות שהפֵרו ככל הנראה את דיני המלחמה, וייתכן שהיו בגדר פשעי מלחמה, פגעו בבנייני מגורים גדולים, במרכזים לחלוקת סיוע במזון, במתקנים רפואיים, בבתי ספר, במקומות מחסה לעקורים, במתחמי מגורים של עובדי סיוע, באוניברסיטאות, בתשתיות מים ובבארות, והפכו חלקים נרחבים של שכונות מגורים לעיי חורבות. כוחות ישראליים גם השתמשו בזרחן לבן ברצועת עזה בניגוד לחוק. הרשויות הישראליות הורו לרוב תושבי הרצועה להתפנות מבתיהם והסתכנו בכך בביצוע פשע המלחמה של עקירה בכפייה. לפי משרד הבריאות של עזה, נכון ל-1 ביולי 2024 נהרגו ברצועת עזה לפחות 37,900 פלסטינים, ו-87,060 נוספים נפצעו.

מאז 7 באוקטובר, ארגונים פלסטיניים חמושים משגרים באופן בלתי חוקי אלפי רקטות לעבר יישובים ישראליים וגורמים הרג, פציעות ונזק לרכוש.

"הפשעים החמורים שביצעו כוחות ישראליים וארגונים פלסטיניים חמושים מאז 7 באוקטובר הם המורשת של עשרות שנים של פטור מעונש בגין התקפות בלתי חוקיות ופשעים שביצעו כל הצדדים, לרבות פשעיה של ישראל נגד האנושות – אפרטהייד ורדיפה של פלסטינים.

האחראים לפשעים

1. אילו ארגונים פלסטיניים חמושים השתתפו במתקפה ב-7 באוקטובר؟

ארגון Human Rights Watch אישר את דבר השתתפותם של לפחות חמישה ארגונים פלסטיניים חמושים מרצועת עזה בהתקפות: הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם; הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, פלוגות אל-קודס; הזרוע הצבאית של החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, גדודי ההתנגדות הלאומית או כוחות עומר אל-קאסם; הזרוע הצבאית של החזית העממית לשחרור פלסטין, גדודי החלל אבו עלי מוסטפא; וגדודי חללי אל-אקצא, שהיו קשורים בעבר לסיעה הפוליטית של פת"ח.

דבר השתתפותם של ארגונים אלה אושר במידה רבה באמצעות ניתוח מפורט של התוקפים הנראים בסרטונים שצולמו במהלך ההתקפות, לרבות סרטונים ממצלמות אבטחה וממצלמות-גוף שבהם נראים תוקפים שלראשי חלק מהם סרטים בצבעים המשויכים לארגונים חמושים ספציפיים, וכן באמצעות זיהוי של ערוצי הרשת החברתית טלגרם השייכים לארגונים חמושים ספציפיים ובהם פורסמו סרטונים של הפרות בלוויית כיתובים שבהם הארגונים נטלו על עצמם אחריות למעשים שהוצגו.

שני ארגונים נוספים – גדודי אל-מוג'אהִדין וגדודי א-נאסר סלאח א-דין – טענו כי השתתפו במתקפה, אך ארגון Human Rights Watch לא הצליח לאשר את הדבר באופן עצמאי. ייתכן שגם ארגון נוסף, גדודי אל-אנסאר, השתתף בהתקפות, אך ארגון Human Rights Watch לא הצליח לאמת את השתתפותו, והארגון אף לא פרסם הצהרה המאשרת את מעורבותו ב-7 באוקטובר.

כל הארגונים הללו היו חברים ב"חדר המבצעים המשותף" ברצועת עזה שעסק באימונים, בתכנון ובביצוע פעולות מזוינות נגד ישראל בתקופות של הסלמה במעשי האיבה.

2. מי נושא באחריות המשפטית להפרות של דיני המלחמה שביצעו ארגונים חמושים הקשורים לתנועות פוליטיות؟

ארגון Human Rights Watch מצא ראיות מוצקות להשתתפותם של לפחות חמישה ארגונים פלסטיניים חמושים מרצועת עזה בהתקפות: הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי אל-קסאם, שהובילה את המתקפה; הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, פלוגות אל-קודס; הזרוע הצבאית של החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, גדודי ההתנגדות הלאומית או כוחות עומר אל-קאסם; הזרוע הצבאית של החזית העממית לשחרור פלסטין, גדודי החלל אבו עלי מוסטפא; וגדודי חללי אל-אקצא, שהיו קשורים בעבר לסיעה הפוליטית של פת"ח.

מאז 2007, חמאס הוא הרשות המושלת בפועל ברצועת עזה, והוא עוסק בממשל אזרחי, מעבר למרכיב הצבאי שלו. חמאס וכל הארגונים הפוליטיים האחרים שזרועותיהם החמושות השתתפו במתקפה הם האחראים, בסופו של דבר, למעשי הכוחות הצבאיים שלהם. הדיווחים של ארגון Human Rights Watch על ההתקפות התמקדו בפעולותיהם של הלוחמים השייכים לארגונים, שהם אנשי הזרועות הצבאיות שלהם, וכך הם מוזכרים בדו"ח. ארגון Human Rights Watch לא הצליח לברר מה היה היקף המידע שהזרועות הצבאיות חלקו עם הזרועות המדיניות של ארגוניהן על אודות המתקפה ב-7 באוקטובר.

חברי הזרועות המדיניות שהשתתפו בתכנון, בסיוע או בביצוע הפרות של דיני המלחמה במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר נושאים גם הם באחריות משפטית, והם עלולים לעמוד לדין בגין עבירות פליליות. מנהיגים אזרחיים עלולים אף הם לעמוד לדין בגין אחריות פיקודית לפשעי מלחמה או לפשעים נגד האנושות כאשר הם ידעו, או כאשר היה עליהם לדעת, על ביצוע פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות בידי אנשים הכפופים להם בשרשרת הפיקוד, והם לא נקטו אמצעים מספיקים כדי למנוע פשעים אלה או כדי להעניש את האחראים להם.

3. איזה תפקיד מילאו אזרחים מרצועת עזה שחצו את המכשול המפריד בין ישראל לרצועת עזה במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר؟

מניתוח של למעלה מ-280 תצלומים וסרטונים מהמתקפה, ומדבריהם של עדי ראייה, עולה כי לוחמים חמושים ומאומנים היטב, לובשי מדים, החלו ככל הנראה לתקוף אזורים מיושבים באזרחים מיד לאחר שפרצו בכמה מקומות, בתיאום ביניהם, את המכשול המפריד בין רצועת עזה לבין ישראל. מדיווחי שורדים ומתצלומים וסרטונים מאומתים, שבהם נראים לוחמים פלסטינים כשהם מחפשים אחר אזרחים והורגים אותם בכל אתרי המתקפה, החל מרגעיה הראשונים, עולה כי ההרג המכוון של אזרחים ותפיסת אזרחים כבני ערובה תוכננו מראש ותואמו היטב.

חלק מהתוקפים לבשו בגדים אזרחיים, אולם ארגון Human Rights Watch לא הצליח לקבוע אם הם היו אזרחים. בכמה מקרים, עדים ראו אנשים אלה יוצרים קשר עם לוחמים במדים, לא אחת באמצעות מכשירי קשר ששימשו את הלוחמים כדי לקבל הוראות. יתרה מזאת, לוחמים בארגונים חמושים שאינם מדינתיים אינם מחויבים על פי דיני המלחמה ללבוש מדים או לשאת סמלים מזהים אחרים. מאחר שכך, ארגון Human Rights Watch לא מצא ראיות לטענה שאזרחים מרצועת עזה שניצלו את ההזדמנות וחצו את המכשול לישראל היו אחראים להפרות החמורות ביותר במהלך המתקפה.

4. באילו כלי נשק השתמשו לוחמים פלסטינים בהתקפותיהם על יישובים ישראליים؟

ארגונים פלסטיניים חמושים ביצעו התקפות רבות על אזרחים בבתיהם, בשדות פתוחים, בעת שנסעו בדרכים או במקלטים ציבוריים, שם הם ירו עליהם מרובי סער, לעיתים מטווח אפס או מטווח קרוב מאוד, השליכו עליהם רימונים ושיגרו לעברם רקטות-כתף.

מבנים וכלי רכב עלו באש. ארגון Human Rights Watch תיעד לוחמים פלסטינים שהציתו אש, ככל הנראה בניסיון להבריח אזרחים מממ"דים, אם כדי לתפוס אותם ואם כדי להרוג אותם. על פי חוק, כל הבתים שנבנו בישראל מאז שנת 1992 חייבים לכלול ממ"דים, המתוכננים כך שיהיו עמידים בפני פגיעת רקטות.

במקרים אחרים, ייתכן ששריפות פרצו עקב ירי מנשק קל ושימוש בחומרי נפץ שעלולים לגרום להתלקחות של חומרים דליקים, בייחוד בעת תקיפת כלי רכב.

בכמה אזורים, הלחימה בין ארגונים פלסטיניים חמושים לבין חברים בכיתות כוננות של היישובים ואנשי כוחות הביטחון הישראליים נמשכה כמה ימים. כוחות צבא ישראליים השתמשו במסוקים, בטנקים ובכלי רכב משוריינים אחרים, וכן בציוד כבד, כגון דחפורים, בניסיונותיהם לאבטח מחדש אזורים שהותקפו בידי לוחמים פלסטינים.

מטרות הדו"ח של ארגון Human Rights Watch

1. מהן מטרות הדו"ח של ארגון Human Rights Watch؟

המנדט של ארגון Human Rights Watch כולל תיעוד של הפרות של משפט זכויות האדם הבינלאומי ושל המשפט ההומניטרי הבינלאומי, גם במהלך סכסוכים מזוינים פעילים. הארגון מבצע עבודה זו ללא פניות, ללא קשר לזהות של הקורבנות או של מבצעי ההפרות.

בעבודתו של ארגון Human Rights Watch בנוגע לישראל ולפלסטין, ובנוגע לסכסוכים בכלל, מטרותינו העיקריות כוללות הגנה על אזרחים, קידום מתן דין וחשבון למען קורבנות של הפרת זכויות ומאבק במידע שגוי או מסולף באמצעות הצגת עובדות ברורות בהקשרן. עקרון אי-ההדדיות הוא עקרון-יסוד במשפט ההומניטרי הבינלאומי: הפרות שמבצע צד אחד לסכסוך לעולם אינן מצדיקות הפרות המבוצעות בידי הצד השני.

המחקר שערך ארגון Human Rights Watch נועד לתאר את האופי ואת ההיקף של ההפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ושל פשעים בינלאומיים חמורים שביצעו ארגונים פלסטיניים חמושים באתרי תקיפה רבים ב-7 באוקטובר. הדו"ח גם בוחן את תפקידם של הארגונים הפלסטיניים החמושים השונים המעורבים ואת התיאום ביניהם לפני ההתקפות ובמהלכן. בכך הוא מניח תשתית לתיעוד יסודי ובלתי תלוי של הפשעים שבוצעו ב-7 באוקטובר ושל האחראים להם.

הדו"ח של ארגון Human Rights Watch מציג המלצות מפורטות לרשויות הפלסטיניות ולארגונים הפלסטיניים החמושים, לממשלת ישראל, למועצת הביטחון של האו"ם ולמדינות נוספות. המלצות אלה כוללות קריאה לארגונים פלסטיניים חמושים ברצועת עזה לשחרר לאלתר וללא תנאים אזרחים המוחזקים כבני ערובה, וקריאה למדינות שיש להן השפעה על חמאס ועל הארגונים החמושים לדחוק בהם לשחרר את בני הערובה לאלתר. הדו"ח מתאר צעדים חיוניים שיש לנקוט כדי להבטיח עשיית צדק ומתן פיצויים לקורבנות, בין השאר באמצעות שיתוף פעולה עם רשויות בינלאומיות.

בני ערובה

1. כמה בני ערובה לקחו ארגונים פלסטיניים חמושים לרצועת עזה؟

על פי הרשויות הישראליות וגופי תקשורת עצמאיים, ארגונים פלסטיניים חמושים תפסו 251 אזרחים ואנשי כוחות ביטחון ישראלים כבני ערובה ולקחו אותם לרצועת עזה בעקבות המתקפה ב-7 באוקטובר. חלק מהחטופים עדיין מוחזקים כבני ערובה ברצועת עזה, אחרים שוחררו, או נהרגו, או מתו בלחימה המתחוללת מאז.

נכון ל-1 ביולי, 116 בני ערובה עדיין מוחזקים ככל הנראה ברצועת עזה; מספר זה כולל 42 גופות של בני ערובה שמתו או נהרגו וטרם הוחזרו, על פי סוכנות הידיעות הצרפתית – הן גופות של אנשים שנהרגו ב-7 באוקטובר ונלקחו בידי אנשי הארגונים החמושים לרצועת עזה והן גופות של אנשים שנחטפו אך נהרגו או מתו בדרך אחרת, כשהיו במשמורת.

2. מהי ההגדרה של תפיסת בני ערובה על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי؟

תפיסת בני ערובה אסורה על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי והיא בגדר פשע מלחמה. על ארגונים פלסטיניים חמושים לשחרר לאלתר וכשהם בריאים ושלמים את כל האזרחים המוחזקים בידיהם.

על פי הפרשנות משנת 2016 של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום לסעיף 3 המשותף לאמנות ג'נבה משנת 1949, תפיסת בני ערובה מוגדרת כ"תפיסה, מעצר או החזקה אחרת של אדם (בן הערובה) בליווי איוּם להרוג, לפצוע או להמשיך להחזיק את אותו אדם כדי לאלץ צד שלישי לעשות או להימנע מלעשות כל מעשה, כתנאי מפורש או משתמע לשחרורו, לבטיחותו או לשלומו של בן הערובה". סעיף 8 של אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי מגדיר גם הוא תפיסת בני ערובה כפשע מלחמה.

תפיסת בני ערובה קשורה גם לפשעי מלחמה אחרים, בהם האיסורים על שימוש באזרחים שבויים כמגינים אנושיים, על יחס אכזרי ואיוּם לפגוע בבני ערובה ועל ענישה קולקטיבית. תפיסת בני ערובה עשויה גם לעלות לכדי פשע נגד האנושות – כליאה לא חוקית – אם היא מתבצעת כחלק מתקיפה נרחבת או שיטתית נגד אוכלוסייה אזרחית.

אין להתייחס לכל אדם שהוא, כולל לוחמים שבויים, כבן ערובה. על צדדים לוחמים להעניק יחס אנושי ללוחמים שבויים. אין להשתמש בהם כדי להשיג כופר ואין להחזיק אותם במקום כמו גשר, או מחסן נשק, כדי למנוע התקפת אויב. עם זאת מותר, על פי חוק, לכלול לוחמים שבויים בחילופי שבויים עם לוחמים שבויים אחרים.

3. איזה חוק הומניטרי בינלאומי חל על בני ערובה؟

ארגון Human Rights Watch לא חקר את היחס אל בני ערובה המוחזקים במשמורת של ארגונים פלסטיניים חמושים ולא את ניסיונותיו של הצבא הישראלי לחלץ בני ערובה. הניסיונות של ארגון Human Rights Watch לראיין בני ערובה ששוחררו לא צלחו.

על צד לוחם לשחרר מיד, וכשהוא בריא ושלם, כל מי שנתפס כבן ערובה ומוחזק שלא כחוק. על פי סעיף 3 המשותף לאמנות ז'נבה משנת 1949, כל עוד בני ערובה מוחזקים במשמורת יש להעניק להם יחס אנושי ולספק להם די מזון, מים וטיפול רפואי, ויש להחזיקם במקום המרוחק מלחימה ככל האפשר.

צד לוחם המנסה לחלץ בני ערובה או אחרים המוחזקים בידי הצד היריב חייב לציית לדיני המלחמה: אין לבצע תקיפות שניתן לצפות שיגרמו לאובדן חיי אזרחים ולהרס רכוש בלתי מידתיים לעומת התועלת הצפויה מהתקיפה, ואין להשתמש בשיטות לחימה אסורות, כגון מעל (התחזות לאזרחים כדי לבצע את התקיפה).

אלימות מינית ומגדרית

1. מה היו הממצאים העיקריים של ארגון Human Rights Watch בנוגע לאלימות מינית ומגדרית ב-7 באוקטובר؟

סביר להניח שהיקף מעשי האלימות המינית והמגדרית שבוצעו במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר לא ייוודע לעולם. קורבנות רבים נהרגו; סטיגמה וטראומה מרתיעות לעיתים קרובות שורדות ושורדים מדיווח על פשעים; כוחות הביטחון של ישראל ואנשי שירותי הצלה אחרים לא אספו ראיות פורנזיות רלוונטיות מאתרי המתקפה או מהגופות בעת שפינו אותן. משום כך, לארגון Human Rights Watch אין אלא ידיעה מוגבלת בדבר ההיקף הכולל של האלימות המינית והמגדרית שבוצעה במהלך התקיפות.

המחקר של ארגון Human Rights Watch מצא ראיות למעשי אלימות מינית ומגדרית, לרבות כפיית עירום, צילום ללא הסכמה של תמונות בעלות אופי מיני ופרסומן ללא הסכמה ברשתות חברתיות. ארגון Human Rights Watch לא הצליח לאסוף באמצעות ראיונות עם שורדים, או עם אנשים שהיו עדים למעשי אונס במהלך התקיפה ב-7 באוקטובר, מידע שניתן לאמת, ורק דיווח ציבורי אחד נמסר מפי שורדת של מעשה אלימות מינית.

ארגון Human Rights Watch מתייחס גם לממצאים של משרד הנציגה המיוחדת של מזכ"ל האו"ם לענייני אלימות מינית במצבי סכסוך ושל ועדת החקירה של האו"ם. אנשי משרד הנציגה המיוחדת של מזכ"ל האו"ם לענייני אלימות מינית במצבי סכסוך, שראיינו אנשים שדיווחו שהיו עדים למעשי אונס ולמעשים אחרים של אלימות מינית, הגיעו למסקנה כי "יש יסוד סביר להאמין שאלימות מינית הקשורה לעימות התרחשה במהלך ההתקפות ב-7 באוקטובר בכמה מקומות ברחבי האזור הסמוך לרצועת עזה, לרבות מעשי אונס ואונס קבוצתי, בשלושה מקומות לפחות".

ועדת החקירה של האו"ם "תיעדה מקרים המעידים על אלימות מינית שננקטה נגד נשים וגברים באתר פסטיבל נובה ובסביבתו, וכן במוצב הצבאי נחל עוז ובכמה קיבוצים, לרבות כפר עזה, רעים וניר עוז", ו"מצאה סימנים לכך שחברי הזרוע הצבאית של חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים ביצעו מעשי אלימות מגדרית (GBV) בכמה מקומות בדרום ישראל ב-7 באוקטובר".

הראיות הזמינות לא אִפשרו לארגון Human Rights Watch להסיק מסקנות בנוגע לזהות האישית הספציפית של אלה שביצעו פשעי אלימות מינית ומגדרית ובנוגע לשאלה אם פשעים אלה תוכננו בידי הארגונים הפלסטיניים החמושים שהורו על התקיפות.

2. כיצד חקר ארגון Human Rights Watch טענות בדבר אלימות מינית ומגדרית؟

במהלך המחקר שנערך לקראת כתיבת הדו"ח הציגו חוקרים מטעם Human Rights Watch למרואיינים שאלות בדבר אלימות מינית ומגדרית. החוקרים גם דיברו עם נותני שירותים, עם עורכי דין ועם עיתונאים, וכן עם ממשלת ישראל, במטרה לראיין שורדים ועדים.

במסגרת המחקר של ארגון Human Rights Watch בנוגע לאלימות מינית ומגדרית ביצעו מומחים בדיקה ייעודית של תצלומים וסרטונים.

ארגון Human Rights Watch שלח לממשלת ישראל בקשה מפורטת למידע, שהתמקדה בעיקר באלימות מינית ומגדרית, והביע בה את רצונו לראיין אנשים המועסקים על ידי ממשלת ישראל ואולי יש בידיהם מידע רלוונטי, וכן לבדוק תמונות ומסמכים רלוונטיים המוחזקים בידי הרשויות הישראליות. הארגון לא קיבל תשובה עניינית לבקשה זו.

חוקרים מטעם ארגון Human Rights Watch נכחו בהקרנה של הסרט שהופק בידי ממשלת ישראל, והמורכב מלקט סרטונים שצולמו בעת התקיפות, במטרה לדעת איזה מידע נכלל בו בנוגע לאלימות מינית ומגדרית. רבים מהסרטונים בלקט זה כבר הגיעו לידי ארגון Human Rights Watch ממקורות אחרים, ועלה בידו לאמתם. החוקרים גם בדקו דיווחים ציבוריים על אלימות מינית ומגדרית ודיברו עם עיתונאים שכתבו על הנושא.

3. האם ארגון Human Rights Watch ראיין שורדים של מעשי אונס או עדים למעשי אונס؟

ארגון Human Rights Watch ניסה לזהות שורדים של מעשי אלימות מינית ומגדרית שבוצעו במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר ועדים למעשים אלה, וליצור עימם קשר. החוקרים הצליחו ליצור קשר עם כמה אנשים שתיארו בכלי התקשורת מעשים של אלימות מינית שהיו עדים להם ב-7 באוקטובר, אך אנשים אלה לא הסכימו להתראיין לארגון Human Rights Watch.

החוקרים מטעם Human Rights Watch לא דחקו באנשים להתראיין. סיפור-מחדש של התנסות מעין זו עשוי לגרום לטראומה עמוקה, בייחוד כשעושים זאת שוב ושוב. על פי הסטנדרטים של ארגון Human Rights Watch בנוגע למחקר אתי, חוקרים נדרשים להימנע מגרימת נזק למרואיינים או למרואיינים פוטנציאליים.

יש הסברים סבירים למספר הנמוך של דיווחים שמסרו אנשים שהיו עדים לאלימות מינית במהלך המתקפה ולכך שבכלי התקשורת פורסמה רק עדות אחת של אישה שהזדהתה כמי שנאנסה במהלך המתקפה. תיעוד של אלימות מגדרית, לרבות אלימות מינית, הוא לא אחת משימה מורכבת. לעיתים קרובות השורדים חווים טראומה עמוקה, וייתכן שהם מרגישים שדיבור עליה אינו מועיל להם. שירותים שנועדו לתמוך בשורדות ובשורדים המתמודדים עם השפעת אונס לוקים לא פעם בחסר, או שהגישה אליהם אינה קלה. לא אחת, המַעֲנים שהרשויות מספקות אינם מסבירים פנים לשורדי אונס, והסיכויים שיובילו לעשיית צדק אינם גבוהים. שורדים גם חוששים מסטיגמה קשה ולעיתים אף נאלצים להתמודד עם סטיגמה כזאת. כמה מהדיווחים על אלימות מינית ב-7 באוקטובר מתארים הרג של קורבנות אונס, ופירוש הדבר שהקורבנות לעולם לא יוכלו לספר את סיפוריהם.

אנשים שהופעלה נגדם אלימות ב-7 באוקטובר חווים לא אחת טראומה עמוקה; רבים מהם היו עדים לאלימות שבוצעה נגד יקיריהם ורבים איבדו בני זוג, ילדים או הורים, או שהם מחכים לשחרור יקיריהם המוחזקים כבני ערובה.

בין האנשים שנתפסו כבני ערובה ייתכן שיש כאלה שהיו קורבנות לאלימות מינית או שהיו עדים לאלימות מינית במהלך התקיפות ב-7 באוקטובר, וגם לעדויות שלהם אין גישה בזמן השבי. עבור בני ערובה ששוחררו, ייתכן שהטראומה של החטיפה וההתנסויות במהלך השבי יצרו חסמים נוספים המונעים מהם להעיד על מה שחוו או ראו ב-7 באוקטובר.

4. עד כמה רווחה האלימות המינית והמגדרית ב-7 באוקטובר؟

ארגון Human Rights Watch אינו יכול, וסביר להניח שלעולם לא יוכל, לשרטט את התמונה המלאה. בנוסף לגורמים שעשויים להשפיע על נכונותם ועל יכולתם של שורדים ועדים להיחשף, היו גם פערים מכריעים באיסוף ראיות פורנזיות. דובר של המשטרה, ששוחח עם כלי התקשורת על אלימות מינית, אישר שהממשלה ביצעה "אפס ניתוחים שלאחר המוות".

כל אלימות מינית ומגדרית פסולה מעיקרה. יש להעניק לקורבנות תמיכה בדחיפות, לקיים חקירה המתמקדת בהם, לעשות עימם צדק ולפצות אותם.

מוכנות הצבא הישראלי לפני המתקפה ב-7 באוקטובר

1. האם ארגון Human Rights Watch בדק את מוכנות הצבא הישראלי לפני 7 באוקטובר או את תגובתו למתקפה؟

המנדט של ארגון Human Rights Watch הוא לתעד הפרות של משפט זכויות האדם הבינלאומי ושל המשפט ההומניטרי הבינלאומי. לכן אנחנו בודקים סוגיות של מוכנוּת ביטחונית רק כאשר יש לנו יסוד להאמין שהדבר עשוי לעלות לכדי הפרה של חוקים אלה.

בתחילת שנת 2024 פתח הצבא הישראלי בחקירות של האירועים לפני 7 באוקטובר ומיד אחריו, כולל חקירות נפרדות של מעשי הצבא במהלך התקיפות של הארגונים הפלסטיניים החמושים מ-7 באוקטובר ועד 10 באוקטובר. מבקר המדינה של ישראל פתח גם הוא בחקירה נפרדת, אבל ביוני הקפיא בית המשפט העליון של ישראל את הליכי הביקורת בנוגע לאגף המודיעין של הצבא ולשב"כ, בתגובה לעתירות של ארגון לא-ממשלתי שמושבו בירושלים; לטענת הארגון, החקירות עלולות לפגוע במאמץ המלחמתי ובאמון הציבור.

תגובות הרשויות

1. מה אומר חמאס על הממצאים של ארגון Human Rights Watch؟

חמאס השיב במכתב בן תשעה עמודים לשאלות שהפנה אליו ארגון Human Rights Watch. המכתב מובא במלואו בנספח לדו"ח.

כמה ממנהיגי חמאס דיברו בפומבי על המתקפה ב-7 באוקטובר, ובין השאר הם שיבחו את המבצע שהתקיים באותו יום אך ניסו לבדל את הארגון מההפרות שבוצעו. מסמך בשפה האנגלית שכותרתו "הסיפור שלנו... מבצע מבול אל-אקצא", שפרסמה לשכת התקשורת של חמאס ב-21 בינואר 2024, טוען שהתקיפות כוונו אך ורק נגד אתרים צבאיים ישראליים ונגד לוחמים ישראלים, ונמנעו מפגיעה באזרחים, והוא מציין את הכאוס שנוצר באזורי פריצת הגדר. ואולם, המחקר של ארגון Human Rights Watch מפריך את טענת חמאס כי ב-7 באוקטובר לא ניסו כוחותיו לפגוע באזרחים; אדרבא, הדבר היה חלק מהתוכנית מראשיתה.

2. מה אומרת ישראל על הממצאים של ארגון Human Rights Watch؟

בין החודשים ינואר למארס 2024 שלח ארגון Human Rights Watch מכתבים לרשויות שונות בישראל, בהן משרד ראש הממשלה, הכוחות המזוינים של ישראל, משטרת ישראל, יחידת המשטרה להב 433, משרד הבריאות ומשרד פרקליט המדינה, בבקשת מידע על חקירות הממשלה בנוגע לפשעים שבוצעו במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר.

בין 1 בפברואר ל-23 במאי קיבל ארגון Human Rights Watch תשובות ממשטרת ישראל, ממשרד פרקליט המדינה ומהכוחות המזוינים של ישראל. אף אחת מהתשובות לא כללה מידע ענייני על חקירות הממשלה או על המידע שנאסף. נציג משטרת ישראל אמר שלפי החוק הישראלי, המשטרה אינה חייבת לספק מידע זה. משרד פרקליט המדינה אמר שאין בידיו מידע זה והפנה את ארגון Human Rights Watch לרשויות אחרות. משרד ראש הממשלה ביקש הארכה לכתיבת מענה לבקשה והבטיח לענות עד 17 ביולי 2024. ארגון Human Rights Watch יפרסם באתר שלו כל מידע רלוונטי שתספק הממשלה.

חקירות בינלאומיות

1. אילו גופים בינלאומיים חוקרים את המתקפה ב-7 באוקטובר؟

התובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי, כרים קאן, אישר שמאז מארס 2021 מנהל משרדו חקירה בדבר פשעי זוועה שבוצעו לכאורה ברצועת עזה ובגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, מאז 2014, וכי למשרדו נתונה הסמכות השיפוטית לחקור פשעים המתבצעים במסגרת מעשי האיבה הנוכחיים בין ישראל לארגונים פלסטיניים חמושים, לרבות התנהגות לא חוקית של כל הצדדים.

ב-20 במאי 2024 הודיע קאן שהוא מבקש צווי מעצר מערכאה מקדמית של בית המשפט נגד שלושה ממנהיגי חמאס – יחיא סינוואר, ראש חמאס ברצועת עזה; מוחמד דיאב איבראהים אל-מסרי, המפקד הכללי של גדודי אל-קסאם; ואיסמאעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס – ונגד שני מנהיגים ישראלים: ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. באשר לשלושת מנהיגי חמאס אמר התובע מטעם בית הדין הפלילי כי על סמך ראיות שנאספו ונבדקו במשרדו יש לו יסוד סביר להאמין שהם נושאים באחריות פלילית לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות שבוצעו בשטחי ישראל ופלסטין, לפחות החל מ-7 באוקטובר 2023.

הוועדה הבינלאומית הבלתי תלויה של האו"ם לחקירת השטח הפלסטיני הכבוש, לרבות ירושלים המזרחית, וישראל, ביקשה שש פעמים לקבל גישה לישראל ולשטחים הפלסטיניים הכבושים כדי לחקור את כל ההפרות-לכאורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ושל משפט זכויות האדם הבינלאומי, ובהן אלה שבוצעו ב-7 באוקטובר. למרות היעדר הגישה וסירובם של נושאי משרות בישראל לשתף פעולה עם חקירת הוועדה, כולל איסור על אנשי רפואה ועל אחרים לקיים קשר עם הוועדה, פרסמה ועדת החקירה ב-10 ביוני דו"ח עם ממצאים על המתקפה ב-7 באוקטובר.

פרמילה פאטן, הנציגה המיוחדת של מזכ"ל האו"ם לענייני אלימות מינית במצבי סכסוך, ביקרה בישראל למשך שבוע בחודשים ינואר–פברואר 2024 כדי לאסוף מידע על אלימות מינית שבוצעה במסגרת המתקפה ב-7 באוקטובר. פאטן לוּותה על ידי צוות של מומחים, ואלה נשארו שבוע וחצי נוספים. מטרת הביקור הייתה לאסוף, לנתח ולאמת טענות לאלימות מינית הקשורה לסכסוך ואשר בוצעה, על פי הטענות, במהלך התקיפה. פאטן אמרה בבירור שתפקידה אינו לחקור וכי דרושה חקירה מלאה, שתיעשה בידי גוף כגון ועדת החקירה הבינלאומית הבלתי תלויה. במארס פרסמה הנציגה המיוחדת דו"ח המפרט את ממצאי המשלחת שהיא עמדה בראשה.

על ישראל לשתף פעולה לאלתר עם בית הדין הפלילי הבינלאומי, עם ועדת החקירה הבינלאומית הבלתי תלויה, עם משרד הנציב העליון לזכויות האדם של האו"ם, עם מנגנונים ומומחים רלוונטיים אחרים של האו"ם ועם ארגוני זכויות אדם עצמאיים, ולהעניק להם גישה חופשית לכל שטח ישראל ולכל השטח הפלסטיני הכבוש.